"מה נשתנה" הוא הקטע הפותח בהגדה של פסח הידוע כ"ארבע קושיות".
הקטע פותח את קיום המצווה "והגדת לבנך", כלומר: להעביר לילד את סיפור יציאת מצרים.
מקור הקושיות נמצא במשנה, שם מופיעות שאלות על אכילת חמץ (לחם שתפח) מול מצה (לחם שלא תפח), על אכילת בשר צלי כזכר לקרבן הפסח, על אכילת מרור (עלים מרירים) ועל טבילה פעמיים (לשטוף או לטבול מאכלים במים או במלח).
במאה רביעית־חמישית ואילך נוסח ההגדה השתנה: במקום שאלה על צלי נוספה שאלה על צורת הישיבה, הסבה.
כמה כתבי יד עתיקים של התלמוד והמשנה (כגון כתבי היד של התלמוד הירושלמי וכתבי יד אחרים) כוללים רק שלוש קושיות, ולכן יש חוקרים הסבורים שגרסת המקור כללה שלוש ולא ארבע.
בעבר מנהל הסדר היה נשאל את הקושיות. כיום נהוג שהצעיר ביותר במשפחה שואל את השאלות.
בגני ילדים מלמדים את הילדים לדקלם את "מה נשתנה" במנגינה מיוחדת.
יש גם השפעות תרבותיות וקהילתיות: בקינות של תשעה באב אצל ספרדים תמצאו פזמון שמשווה בין ליל תשעה באב לליל הסדר. בקרב חסידי חב"ד נהוג לומר את הקושיות בסדר שונה, ולעתים לשיר את הקטע ביידיש.
מעבר לכך נכתבו על הקטע לחנים שונים, ויש גלריות ואיורים הקשורים בו. בעיצוב אחד מצוין מופיע האיור של ארתור שיק, לודז', 1935.
"מה נשתנה" פותח את ההגדה של פסח. ההגדה היא הספר שמספר את יציאת מצרים.
הקטע נקרא גם "ארבע קושיות". קושיות זה אומר שאלות מיוחדות ליל הסדר.
השאלות עוסקות בארבעה דברים: למה אוכלים מצה (לחם שלא תפח) ולא חמץ (לחם שתפח),
למה אוכלים מרור (עלים מרירים), למה מטבילים פעמיים (טבילה במים או במלח),
ולמה יושבים מסובין (יושבים נינוחים כמו בחופשה).
לפעמים בכתבים הישנים היו רק שלוש שאלות. זה אומר שהמסורת השתנתה עם הזמן.
היום החבר הכי צעיר בסדר שואל את השאלות.
בגנים מלמדים שירים לקושיות, ויש ניגונים ותמונות על הנושא.
בקרב חסידים מסוימים שואלים את השאלות בסדר שונה ולפעמים שרים ביידיש.
תגובות גולשים