מהפכת הארזים (בערבית: ثورة الأرز, תעתיק: ת'ורת אלארז) היא השם לרצף ההפגנות והפעילות האזרחית שפרץ בלבנון, בעיקר בביירות, אחרי רצח רפיק אל-חרירי ב־14 בפברואר 2005.
המפגינים דרשו בעיקר את נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון. הם קראו גם לחקירה בינלאומית (חקירה שמובלת על ידי רשויות מחוץ למדינה) של רצח חרירי, לפיטוריו של קצין הביטחון ולעריכת בחירות פרלמנטריות חופשיות. הדובר המרכזי שהצדיק את המחאה היה טענות על שליטה סורית בפוליטיקה הלבנונית מאז הסכם טאיף מ־1989.
השם "מהפכת הארזים" נטבע על ידי פול ג' דובריאנסקי ורומז למהפכות צבעוניות אחרות. "ארזים" מתייחס לעץ הארז בסמל המדינה. בלבנון שימרו גם שמות כמו "אינתיפאדת העצמאות" ו"אביב הארזים".
ב־14 בפברואר 2005 נהרג רפיק אל-חרירי בפיצוץ מכונית תופת. בפיצוץ נהרגו גם עשרות אחרים ונפצעו רבים. האירוע הצית גל זעם, והוביל להתכנסות המונית בכיכר השהידים. בתחילה היו עצורים חשודים, אך בתוך שעות מספר ששת החשודים באוסטרליה זוכו מכל אשמה.
ב־28 בפברואר 2005 התפטרה ממשלתו של עומר כראמי, שנחשבה פרו־סורית. המהפכה איפשרה לחץ בינלאומי להפעיל את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1559, שקראה לנסיגת הכוחות הסוריים. בסוף אפריל 2005 סיימו הכוחות הסוריים עשרות שנות נוכחות ונסוגו מן המדינה.
קבוצות אזרחיות ומפלגות יצרו את קואליציית 14 במרץ, נגד המעורבות הסורית. גם היו מפגנים פרו־סורים, בראשם חזבאללה, שקיים עצרות גדולות ב־8 במרץ ובימים שלאחר מכן. ב־14 במרץ נערכה ההפגנה הגדולה של המתנגדים, עם הערכות משתנות של מספר המשתתפים, שחלקן הגיעו למיליונים.
מזכ"ל האו"ם שלח צוות מומחים בראשות פיטר פיצג'רלד לחקור את ההתנקשות. הדו"ח הדגיש כי הנוכחות הסורית הייתה גורם לבעיה במדינה, וביקש חקירה מעמיקה יותר. ממשלת לבנון קיבלה את החקירה אך ביקרה את צוות האו"ם על חוסר שיתוף מלא.
בעקבות האירועים הייתה שרשרת של פיצוצים והתנקשות שבה נהרגו דמויות פוליטיות אנטי־סוריות. גם העובדים הסורים ספגו התקפות, לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם.
הנסיגה והלחץ הפוליטי הובילו לבחירות ב־29 במאי 2005. סעד אל־חרירי הקים קואליציה אנטי־סורית וניצח בבחירות. מאז התקיימו בכל שנה הפגנות זיכרון ב־14 בפברואר לזכר חרירי, והמאורעות שינו את המפה הפוליטית של לבנון לאורך השנים.
מהפכת הארזים קרתה בלבנון אחרי שרפיק אל-חרירי נהרג ב‑14 בפברואר 2005. האירוע הפתיע והכעיס את האנשים.
המפגינים רצו שהחיילים הסוריים יעזבו את לבנון. הם רצו גם חקירה בינלאומית (חקירה שמובלת על ידי מדינות אחרות) כדי לברר מי אחראי. הם דרשו בחירות חופשיות.
קראו לתנועה "מהפכת הארזים" כי הארז הוא סימן לאומי של לבנון.
אנשים התאספו בכיכר השהידים בביירות כמעט כל יום. ב־14 במרץ התקבצו מליונים של אנשים שקראו "חופש ועצמאות". גם צדדים אחרים ארגנו הפגנות בהן תמכו בסוריה.
באפריל 2005 יצאו החיילים הסוריים מלבנון. אחרי זה נערכו בחירות. היו גם התקפות ואלימות שנפגעו בהן אנשים. מאז יש זיכרון שנחגג כל שנה ב־14 בפברואר.
האירועים האלו שינו הרבה בפוליטיקה של לבנון. רבים זוכרים אותם גם היום.
תגובות גולשים