«מהפכת הנשים» או «אספת הנשים» (ביוונית: Ἐκκλησιάζουσαι) הוא מחזה יווני מאת אריסטופאנס משנת 392 לפנה"ס. זהו מחזה קומי, כלומר פארודיה ושעשוע שמטפל בנושאים רציניים, שעוסק ביחסי נשים וגברים ובפוליטיקה. המחזה מציג שינוי בתיאטרון היווני אחרי תקופת האוליגרכיה (שלטון של מעטים) בעקבות המלחמה הפלופונסית.
המחזה מתאר קבוצה של נשים בראשות פראקסאגורה. הן מחליטות לקחת את השלטון באתונה מידי הגברים. הנשים מתחפשות לגברים ונכנסות לאספת העם. הן משכנעות חלק מהגברים לתמוך בהן, בטענה שיש לנסות רעיון חדש.
הן מקימות ממשלה שיתופית, שבה המדינה אחראית לאוכל, לדיור ולעבודה לכל התושבים. כחלק מהבדיחה הפוליטית, הממשל קובע כללים מוזרים על יחסים בין גבר לאישה, כדי להראות כיצד שוויון קיצוני יכול להיראות.
המחזה מעלה גם את הבעיה של חוסר יכולת נשים להחזיק רכוש ביוון העתיקה. מנקודת מבטן, חלוקה שווה של הרכוש נראית מפתה. מופיע דיאלוג בין שני גברים: האחד מוותר ונכנע לשלטון החדש, והשני מתנגד, אך מעדיף את האוכל החינמי שהממשלה מספקת.
היצירה מבקרת את האוליגרכיה ורומזת על הרצון לשוב לדמוקרטיה, אם כי היא גם לועגת לרעיונות של הרחבתה המהירה. המחזה כולל מילה ארוכה במיוחד ביוונית לתיאור מאכל מורכב: לופאדוטמאכוס־... (רשימת מרכיבים של מאכל גדול).
«מהפכת הנשים» או «אספת הנשים» הוא מחזה יווני עתיק שנכתב על ידי אריסטופאנס בשנת 392 לפני הספירה.
קבוצה של נשים בראשות פראקסאגורה מחליטה לשנות את החוק. הן מתלבשות כמו גברים ונכנסות לאספה. הן משכנעות אנשים לתת להן לנסות לשלטון.
הן בונות ממשלה שבה המדינה דואגת לאוכל ולבית לכל אחד. זה חלק מהבדיחה במחזה כדי להראות רעיון שונה על שיתוף.
המחזה מדבר גם על כך שביוון העתיקה נשים לא יכלו להחזיק כסף או בתים. לכן הן חושבות שחלוקה שווה של רכוש עדיפה.
יש דו־שיח בין שני גברים. אחד מסכים לשינויים. השני לא, אבל אוהב את האוכל החינמי.
המקום שבו המחזה מתקיים הוא גם ביקורת על שלטון של מעטים, והוא מדבר על רצון לחזור לדמוקרטיה.
המחזה מכיל גם מילה ארוכה ומצחיקה ביוונית, שהיא שם של מאכל גדול שמורכב מהרבה מנות.
תגובות גולשים