מהפכת הציפורנִים (בפורטוגזית: Revolução dos Cravos), הידועה גם בשם מהפכת 25 באפריל, הגיעה לשיא ב-25 באפריל 1974. באירוע זה עברה פורטוגל ממשטר סמכותני ודיקטטורי למערכת דמוקרטית, ברובו בהסכמה וללא שפיכות דמים. השם נגזר מפרחי הציפורן שהחיילים ואזרחים נשאו בקני רובים כסמל לאי־אלימות.
בשנת 1932 עלה לשלטון אנטוניו דה אוליביירה סלזאר והנהיג את "Estado Novo", שיטת שלטון סמכותנית (שיטה שבה השלטון מרכזי ומגביל חופש פוליטי). המשטר הזה קידם ערכים לאומניים וקתוליים ותמך במדיניות קולוניאלית. פורטוגל החזיקה במושבות באפריקה, בעיקר אנגולה ומוזמביק, שבהן פרצו מרידות עצמאות.
כדי לדכא את התנועות הללו שלחה פורטוגל חיילים רבים. המלחמות הקולוניאליות גרמו לאובדן חיי אדם ולחיכוך פוליטי רחב, ובמהלך השנים הצבא עצמו התנגד למדיניות הממשלה.
בשנת 1968 סלזאר חדל מלעשות את תפקידו בעקבות שבץ מוחי. מרסלו קייטנו החליף אותו כראש הממשלה, אך המצב הקשה סביב המושבות המשיך.
בחודש מרץ 1974 קייטנו פיטר כמה קצינים בכירים. הצבא, שכבר היה נוטה להתנגד לשלטון, תכנן מהפכה. הקצינים בחרו בשני אותות מוזיקליים כסימני התחלה: השיר "E Depois do Adeus", שהושמע ב-6 באפריל במסגרת האירוויזיון, ושיר האופוזיציה "Grândola, Vila Morena" ששודר ברדיו סמוך לחצות ב-25 באפריל 1974. כשהאות השני נשמע, החיילים יצאו לרחובות.
החיילים הניחו ציפורנים בקני רובים ואזרחים הוזמנו להצטרף עם פרחים. המרד הצליח יחסית ללא קרב רחב; ישנו מחיר של כמה הרוגים בלבד. קייטנו הודח, והגנרל אנטוניו דה ספינולה הוכרז כנשיא זמני מטעם החונטה הצבאית. פרנסישקו דה קושטה גומש מונה למפקד הצבא.
המהפכה הונהגה בראש ובראשונה על ידי קצינים צעירים ושמאלנים. ספינולה, בעל השקפות שמרניות, החזיק במשרה זמן קצר. בתום מאבקים פנימיים קושטה גומש הפך לדמות מרכזית וניסה לאזן בין כוחות הימין לשמאל בצבא ובחברה.
נבחרה מועצה מכוננת לעריכת חוקה. בין 1974 ל-1976 פעלו מספר ממשלות זמניות, ששיקפו שינויים תכופים ביחסי הכוחות. ב-1976 הוצגה חוקה חדשה ונערכו בחירות נשיאותיות. החוקה קבעה מסגרת יציבה יותר ולבסוף צמצמה את מעורבותו הישירה של הצבא בשלטון בהמשך שנות ה־80.
בשנות ה־80 נרשמה התייצבות פוליטית. ב-1986 נבחר לראשונה זה זמן רב נשיא אזרחי, מריו סוארש, מה שחיזק את הדמוקרטיה והקרבה של פורטוגל למערב אירופה.
יום 25 באפריל הוא יום החירות בפורטוגל וחג לאומי. הערב שלפניו מלא הופעות וחגיגות, וביום עצמו מתקיימים טקסים רשמיים וצעדות חיילים. הציפורן האדומה היא סמל מרכזי של החג.
יש חילוקי דעות לגבי תוצאות המהפכה. קבוצות ימין קיצוני רואות בה אסון, בעוד שמנהיגים מהמהפכה טוענים שפורטוגל סטתה לעיתים מן האידיאלים שעמדו בבסיסה.
אחד הסמלים הפיזיים של השינוי הוא שינוי שמו של גשר סלזאר שבבנייה ב-1966. הגשר שונה לשם "גשר 25 דה אבריל" על שם יום המהפכה.
מהפכת הציפורניים קרתה ב-25 באפריל 1974 בפורטוגל. זהו יום שגרם לשינוי גדול. אנשים רצו חיים חופשיים יותר.
לפני המהפכה שלט בפורטוגל מנהיג קשוח בשם סלזאר. הוא הנהיג "Estado Novo", משטר קשוח (כאשר השלטון שולט חזק ולא תמיד מרשה חופש). פורטוגל שלטה באזורים רחוקים כמו אנגולה ומוזמביק. שם היו מרידות של תושבים שרצו עצמאות. כדי לדכא אותן שלחו חיילים רבים.
הצבא תכנן הפיכה. בשעות החופש הקצינים השתמשו בשירים כאיתות להתחיל. אחד מהם הושמע בתחרות זמר, והשני שודר ברדיו באמצע הלילה. אז יצאו החיילים לרחובות. הם שמו פרחי ציפורן בקני הרובים כדי להראות שלא רוצים אלימות.
הממשלה הודחה כמעט בלי קרב. היו כמה נפגעים, אך רוב העם יצא לחגוג על הרחובות.
אחרי המהפכה קמו בשנים הבאות ממשלות חדשות ונכתבה חוקה ב-1976. החוקה עזרה להפוך את פורטוגל למדינה דמוקרטית.
בפורטוגל חוגגים את יום 25 באפריל כחג לאומי. יש הופעות, טקסים ופרחי ציפורן אדומים כסמל. הגשר הגדול של ליסבון נקרא היום "גשר 25 דה אבריל" לזכר האירוע.
תגובות גולשים