מהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המכונה המהר"ל מפראג, נולד סביב 1522 ונפטר בשנת 1609) היה רב, פוסק הלכה, הוגה דעות ופילוסוף יהודי בולט של תקופת המעבר בין ימי הביניים לרנסאנס. הוא כיהן כרבה ואב בית דין בפוזנן שבפולין, בניקלשבורג (מיקולוב) ובפראג. המהר"ל נודע בלימודיו בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה (מיסטיקה יהודית), ובקיונו גם בפילוסופיה ובמדעים של תקופתו. כתביו העיקריים כוללים בין היתר את גור אריה, גבורות ה', נתיבות עולם, תפארת ישראל, נצח ישראל, נר מצווה ובאר הגולה.

המבט הכללי: נולד לפי המסורות בפוזנן, משפחתו כללה תלמידי חכמים. בגיל 32 נישא והיו לו מספר ילדים. שימש רב ועשה תקנות קהילתיות בניקלשבורג, ולאחר מכן יסד בפראג בית מדרש גדול ששמו "קלויז". בתקופה מסוימת לא נבחר רשמית לתפקידים בפראג, אך נחשב למנהיג רוחני בפועל. הוזמן לחצרו של הקיסר רודולף השני ולדון גם עם אנשי מדע כמו קפלר. בשנים האחרונות לפרסומיו הדפיס כמה מספריו המרכזיים, ופטרונו בהנהגת קהילת פראג הותיר אחריו זיכרון חזק.

בזמן חייו התמודד המהר"ל עם עלילות דם וניסיונות לרדוף יהודים. הוא טען בפני רשויות שמדובר בשקרים, ולפי דיווחים הצליח להפריך טענות מסוימות. סביב שמו נרקמו גם אגדות מיסטיות, כמו סיפור הגולם, יצור מלאכותי שהושמע כמי שיצר להגנת הקהילה. המסורת הזאת חוברה מאוחר יותר לספרות ולאמונות עממיות, אך אין זכר ברור לכך בכתביו המדעיים.

המהר"ל פיתח מערכת רעיונית שמשלבת מסורת חז"ל, קבלה ופילוסופיה אריסטוטלית. עקרונות מרכזיים:
- דואליזם חומר וצורה: כל דבר מורכב מצד חומרי (גוף, חולף) וצד צורי (מהות, נשמה). הצורה היא ה"אמת" של הדבר.
- הממוצע: בעולם קיימים שני קצוות מנוגדים, והפתרון הרביעי הוא הממוצע המחבר אותם. המהר"ל מדגיש את חשיבות האמצע הרוחני כנצחי ויציב.
- שלוש עולמות: עולם התחתון (החומר), העולם האמצעי (כוכבים/גלגלים), והעולם העליון (צורות ושכלים בלי חומר). כך הוא מסביר דרגות מציאות שונות.
- האדם כמיקרוקוסמוס: האדם כולל גוף, נפש ושכל, ומשלב בתוכו את שלושת העולמות.
- יחס לאומה: ישראל הם גוף רוחני מיוחד, על-טבעי ביחס לעמים אחרים; לעם זה ייעוד היסטורי ורוחני.

בכתביו המהר"ל מדגיש גם את קדושת התורה. הוא תופס את התורה כאור ותוכנית העולם, ומחלק אותה לשלבים: נגלה, נסתר ודרגה על-חושית שתתבהר בעתיד.

המהר"ל העריך מאוד את חז"ל (חז"ל = חכמינו זכרונם לברכה) ושימושם כבסיס לחשיבה הפילוסופית-מדרשית שלו. הוא פרש אגודות ומדרשים באופן שיטתי, וחיפש גרעין רעיוני מאחורי המשל והמדרש.

המהר"ל עודד לימוד מדעים כחלק מתהליך העלייה לתורה, וראה באסטרונומיה מדע בעל חשיבות מיוחדת. עם זאת דחה את המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס והמשיך לשמר דעות של תקופתו. בחינוך ובהוראה הביע התנגדות לשיטת הפלפול (פלפול = דיון תיאורי וסתמי שבחלק מהישיבות פיתח עד כדי סיבוך), וקרא ללימוד מסודר: תחילה מקרא, אחר כך משנה, ולבסוף גמרא.

לימוד צריך להתקדם מהקל אל הכבד, עם חזרות רבות כדי לשנן. המהר"ל האשים מנהיגים וחינוך כושל בהחלשת כבוד התורה ובמיתון מוסרי. הוא דרש מנהיגות צנועה, עזרה לעניים, וסדר לימודים ברור.

לפי המהר"ל יש חוקיות בטבע, אך גם עולם נבדל שממנו יכולים לבוא ניסים כשהשגחה עליונה יוצרת "מפגש" בין העולמות. ניסים אינם ביטול מוחלט של הטבע, אלא התרחשויות שיש להן חוקיות.

בין ספריו הבולטים: גור אריה (פירוש על רש"י), גבורות ה', נתיבות עולם, תפארת ישראל, נצח ישראל, נר מצווה ובאר הגולה. רבים מספריו נדפסו בפראג, ונערכו במהדורות מאוחרות עם ביאורים והערות.

המהר"ל השפיע רבות על תנועות מאוחרות, ובמיוחד על חלקים מהחסידות. חז"ון הגולם וחייו עוררו מסורת עממית רחבה. בסוף המאה ה-19 וה-20 דמויות רוחניות ופילוסופיות ציינו את השפעתו, וחוברו פירושים וחיבורים על כתביו.

סגנונו של המהר"ל מקשה על הקורא המודרני, אך הוא ניסה לקשר בין הקבלה, הפילוסופיה והתלמוד. הוא שילב עומק רעיוני עם דאגה חברתית ומוסרית, והשאיר מורשת ענפה של ספרות רעיונית ותורנית.

רבי יהודה ליווא, המכונה המהר"ל מפראג, נולד במאה ה-16 ונפטר ב-1609. הוא היה רב גדול, חכם בתורה ובאגדות, וכותב ספרים חשובים.

המהר"ל כיהן כרב וכראש ישיבה בערים כמו פוזנן, ניקלשבורג ופראג. בפראג ייסד מקום לימוד גדול ועזר לארגון הקהילה.

הוא נאבק בעוולות נגד היהודים והסביר לאדונים שהאשמות רבות אינן נכונות. סביב שמו נולדה גם אגדה על גולם, דמות שנוצרה כדי להגן על העם. זאת אגדה עממית, ולא צריך לפחד ממנה.

המהר"ל חשב שכל דבר בעולם מורכב משני חלקים: חומר (מה שנראה ונשבר) וצורה (המשמעות והנשמה). הוא גם חשב שיש שלבים של מציאות: עולם חומרי, עולם הכוכבים, ועולם רוחני ללא חומר.

הוא אמר שצריך ללמוד בסדר: קודם מקרא (הספרים הקדומים), אחר כך משנה, ואז גמרא. חשוב לחזור על הלימוד הרבה כדי לזכור.

כתב ספרים כמו גור אריה, נתיבות עולם ותפארת ישראל. הספרים האלה דנים בתורה, במידות ובמחשבות על האדם.

אחרים קראו לו מורה גדול. בשם המהר"ל נוצרו סיפורים ואגדות בפראג, ואנשים עדיין לומדים את דבריו כיום.

המהר"ל שילב בין אהבה ללימוד לבין דאגה לאחרים. הוא רצה שלימוד יהפוך אנשים לטובים יותר ולקהילות חזקות יותר.