מובלעת צופר

מובלעת צופר (בערבית: الغمر אל-ע'מר) הייתה אזור שכלפי ריבונותו היה ירדני, אך עוּבד על ידי חקלאים ישראלים. "מובלעת" פירושו חלק קרקע שמוקף בשטח של מדינה אחרת. המובלעת שכנה ליד מושב צופר בערבה וכונתה על שמו. שטחה הכולל היה כ-4,500 דונם, מתוכם כ-1,500 דונמים עובדו חקלאית. חלקים מהשטח הכילו חממות ובתי רשת, ובמהלך השנים עיבדו שם בעיקר חקלאים ממושב צופר.

לאחר מלחמת העצמאות והסכם שביתת הנשק של 1949 הוקמו יישובים בערבה. הקרקעות ממזרח לקו הגבול היו פוריות יותר והכילו מי תהום, מקור מים חשוב. מושב צופר הוקם ב-1976, ומחלקת ההתיישבות הקצתה לו כ-2,000 דונם לעיבוד בשטח שממצאיו שייכים לירדן. בהמשך נוצרה מציאות שבה תושבים ישראלים חפרו בארות ועיבדו אדמות שמצויות מעבר לקו הגבול.

במסגרת הסכם השלום בין ישראל לירדן (1994) טענה ירדן שישראל חרגה בקו הגבול באזור הערבה. לשם פתרון המסמכים הוסכם על תיקוני גבול ותשלומי חילופי שטחים באזורים שונים. לגבי מובלעת צופר הוחלט על "משטר מיוחד": הריבונות תהיה ירדנית, אך הישראלים יורשו לעבד את הקרקע למשך 25 שנה, ללא תשלום על השימוש בקרקע. נקבע גם הסדר מים: בארות בממלכת ירדן נשארו בריבונות ירדנית, אך ישראל תוכל להמשיך להשתמש במי הקידוחים. כתוצאה מההסכמות, ישראל סופקה מים לירדן מכנרת.

כעשרים עד שלושים וחמישה חקלאים מצופר עיבדו כ-1,100 דונמים. מרבית הגידולים היו פלפלים, והיו גם פרחים. כדי להיכנס לשטח החקלאי היה צורך לעבור נקודות ביקורת של צה"ל ולהחזיק בכרטיס כניסה.

באוקטובר 2018 הודיעה ירדן שהיא לא מאריכה את החכירה שניתנה לישראל על פי הסכם השלום, כך שבמועד מלאת 25 השנים ההסדר יפוג. ב-10 בנובמבר 2019 הודיע צה"ל על הארכת החכירה עד אפריל 2020 עם הגבלות כניסה. בסוף אפריל 2020 הוחזרה המובלעת לשלטון מלא של ירדן. היו ניסיונות דיפלומטיים לעצור את הפינוי, אך המלך עבדאללה התעקש על החזרת הקרקע לפי קו הגבול. מאז יש תיאום ביטחוני בין צה"ל לצבא ירדן באזור החיץ. לאחר כחודשים קיבלו החקלאים פיצויים וקרקע חלופית לפרנסתן.

מובלעת צופר הייתה חומיה קטנה שבכללה קרקע שנשארה בריבונות ירדן. "מובלעת" זה חלק אדמה שמוקף בארץ אחרת. היא הייתה ליד מושב צופר בערבה. השטח היה כ-4,500 דונם. חקלאים ישראלים עיבדו כ-1,100 דונם שם. הם גידלו בעיקר פלפלים וחלק פרחים.

אחרי מלחמת 1948 הוקמו יישובים בערבה. הקרקע ממזרח הייתה פורייה ומכילה מי שתייה. ב-1976 הוקם מושב צופר וקיבל קרקע לעיבוד בשטח שמצדק לירדן. ב-1994 נחתם הסכם שלום בין ישראל לירדן. בהסכם הוחלט שמובלעת צופר תישאר תחת ריבונות ירדנית, אבל הישראלים יורשו לעבד את האדמה במשך 25 שנה. בארות המים נשארו בירדן, אך ישראל המשיכה להשתמש במים מהן.

באוקטובר 2018 ירדן הודיעה שלא תאריך את ההסכם. בנובמבר 2019 הוגדרה הארכה קצרה עד אפריל 2020. בסוף אפריל 2020 הוחזרה המובלעת לירדן. מאז יש תיאום ביטחוני בין שתי המדינות. החקלאים קיבלו פיצויים וקרקע אחרת לעבוד בה.