מוות קליני

מוות קליני הוא מונח רפואי שמתאר הפסקה של זרימת הדם והנשימה, שני הדברים החיוניים לשרידות. זה קורה כשהלב מפסיק לפעום בקצב סדיר, מצב הנקרא דום לב (cardiac arrest).

לפני המאה ה־20 העדר זרימת דם נחשב בדרך כלל בלתי הפיך. עם המצאת החייאה מודרנית כמו עיסוי לב־ריאתי (CPR), דפיברילציה והזרקת אדרנלין, הפכה אפשרות ההחייאה למציאות. לכן כיום מדברים על "מוות קליני" כדי להראות שאפשר לנסות להחזיר את הפעילות הביולוגית לאחר עצירת הלב.

בתחילת מוות קליני, מאבדים את ההכרה בתוך שניות. ניסויים הראו שרישום הפעילות החשמלית במוח יכול להפסיק תוך כ־20, 40 שניות. בתקופה זו עלולים להתרחש קולות נשימה לא סדירים (gasping), מה שעלול להטעות ולהוביל להחלטה לא להתחיל החייאה. במהלך המוות קליני כל הרקמות מתחילות לסבול מאיסכמיה, כלומר מחוסר אספקת דם וחמצן.

הפסקת אספקת הדם למוח גורמת לאובדן ההכרה במהרה. בתוך חצי דקה עלולה להיפגע התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית. בתהליך האיסכמי ניזוק קרום התא ונפגם מחסום דם־מוח. כשהדם חוזר לרקמה פצועה, תאי הדם הלבנים עלולים לשחרר ציטוקינים ולגרום לשילוב של דלקת וחמצון שמחמיר את הפגיעה. לכן גם דקות מועטות של מוות קליני עלולות להוביל למוות מוחי או לנזק מוחי קשה ומתמשך. התאוששות מלאה לאחר יותר משלוש דקות בטמפרטורת החדר נדירה. לעומת זאת, רקמות שצורכות פחות חמצן יכולות להישאר שמישות שעות רבות אם התנאים מתאימים.

מחקר נמרץ מתמקד בהקטנת הנזק המוחי אחרי החזרת זרימת הדם. היפותרמיה, קירור הגוף והמוח, מורידה את קצב חילוף החומרים בתאים ומשפרת את סיכויי ההישרדות. לטיפול היעיל נזקפות כמה שיטות יחד: קירור הגוף בכמה מעלות, הפחתת ריכוז כדוריות הדם (כדי להקל על מחזור הדם) והעלאת לחץ הדם לשיפור אספקת החמצן.

במצבי היפותרמיה קיצונית, אדם עלול לשרוד גם אחרי יותר משעה של עצירת זרימת הדם. בבתי חולים מבצעים לעתים ניתוחים שמצריכים עצירת זרימת הדם בכוונה (ניתוח בדום לב). בניתוחים כאלה מדכאים את פעילות המוח באמצעות תרופות, מצננים את הגוף עד כ־15 מעלות ומרוקנים את הדם, מה שמאפשר ניתוח מבוקר למשך כשעה.

דיווחים רבים תארו תחושה של יציאה מהגוף, ראיית אור לבן, הימשכות למנהרה ומפגש עם אנשים שנפטרו. הגורם לתופעות אלה אינו ידוע בוודאות. מחקר נוירולוגי מציע כי פעילות מוחית אופיינית בחוסר חמצן עלולה ליצור הזיות דומות. סקרים מצביעים על שיעור חווים מסוים באוכלוסייה, לדוגמה, סקר גלופ מ־1992 העריך כ־13 מיליון אנשים בארצות הברית, כ‑5% מאוכלוסייתה באותו זמן; בסקר גרמני העריכו שיעור של כ־4%.

מוות קליני קורה כשהלב ונשימה מפסיקים לעבוד. הלב שקשור לזה נקרא דום לב (כאשר הלב מפסיק לפעום).

פעם חשבו שזה תמיד לא חוזר. היום יודעים שאפשר לנסות להחזיר את הלב בעזרת עיסוי לב־ריאתי (CPR), דפיברילטור ותרופות.

כשזה קורה, אדם מאבד הכרה בתוך שניות. לפעמים יש קולות נשימה מוזרים (gasping). המוח זקוק לחמצן. בלי חמצן התאים במוח נפגעים מהר. אחרי כמה דקות הנזק יכול להיות קשה.

הפסקת הדם פוגעת בתאי המוח ובמחסום דם־מוח. כשמחזירים את הדם, יכולה להתפתח דלקת שמחמירה את הפגיעה. התאוששות מלאה אחרי יותר משלוש דקות בטמפרטורת החדר נדירה.

קור (היפותרמיה, קירור הגוף) מאט את תפקוד התאים ועוזר לשמור על המוח. בקור חזק אנשים עשויים לשרוד יותר זמן גם אחרי שהדם הפסיק לזוז. בניתוחים מסוימים הרופאים מצננים את הגוף עד כ־15 מעלות ומרוקנים את הדם כדי לתקן בעיות קשות.

אנשים שחוו מוות קליני תארו ראיית אור, מעבר במנהרה או מפגש עם אנשים שנפטרו. לא בטוח למה זה קורה. יש מחקרים שאומרים שזה יכול להיות תגובת המוח לחוסר חמצן. סקרים הראו שאחוז מסוים מהאוכלוסייה חווה זאת, למשל כ־5% בארצות הברית בסקר אחד.