מוזיקה פופולרית

מוזיקה פופולרית (לעיתים גם "מוזיקה קלה") היא מוזיקה שנגישה לקהל הרחב ולרוב מופצת בצורה מסחרית. המונח כולל סגנונות רבים שקהל מאזיניהם גדל בעיקר דרך מדיה המונית כמו רדיו, טלוויזיה ואפליקציות.

המונח יכול להתקבל בשני משמעים. במובן הרחב הוא כולל כמעט כל מוזיקה שאינה מוזיקה קלאסית. בתחילת המאה ה-19 כונו השירים המסורתיים של האנשים הפשוטים "שירים פופולריים". בסוף המאה ה-19 הם הוגדרו יותר כ"שירי עם" (שירי העם). היום המוזיקה הפופולרית היא חלק מהתרבות הפופולרית ומשלבת סגנונות רבים.

במובן הצר המונח משמש לעיתים לתיאור "מוזיקת פופ", סגנון ספציפי שהוא בדרך כלל קליט, קל לעיכול וממוסחר. כלומר "פופ" הוא סגנון בתוך המוזיקה הפופולרית, ולא מכסה את כולה. המוזיקה הפופולרית נקראת גם לעתים "מיינסטרים", כלומר הזרם המרכזי והנפוץ.

הפופולרית נחלקת למגוון סגנונות. לעיתים קהל סגנון מסוים מאופיין בגיל מסוים. למשל, מאזיני ביג בנד הם בדרך כלל מבוגרים יותר ממאזיני ראפ. פער הדורות הזה החל להיות ברור אחרי מלחמת העולם השנייה, עם הצמיחה הכלכלית של צעירים. סיווג סגנונות לעתים שרירותי ויכול להיות שנוי במחלוקת.

מוזיקה פופולרית היא מוזיקה שאנשים רבים מכירים. לפעמים קוראים לה "מוזיקה קלה".

במובן רחב, זה כל מוזיקה שלא שייכת למוזיקה הקלאסית. לפני הרבה שנים קראו לשירים של אנשים פשוטים "שירים פופולריים". אחר כך קראו להם "שירי עם" (שירי העם). היום מוזיקה פופולרית עוברת ברדיו, בטלוויזיה ובאפליקציות.

לפעמים אומרים "פופ" על ז'אנר שבו השירים קליטים וקלים לזכור. "פופ" הוא סוג בתוך המוזיקה הפופולרית. את המוזיקה הפופולרית גם קוראים "מיינסטרים" כשהיא מאוד נפוצה.

יש הרבה סגנונות בתוך המוזיקה הפופולרית. יש הבדלים בגיל המאזינים. לדוגמה, מאזיני ביג בנד הם בדרך כלל מבוגרים יותר ממאזיני ראפ. אחרי מלחמת העולם השנייה, צעירים החלו להשפיע מאוד על המוזיקה.