תאוקרטיה

תאוקרטיה (מיוונית: θεός, אל, κράτος, שלטון) או "שלטון אנשי דת" היא שיטת ממשל שבה לאל, לחוקיו ולנציגיו תפקיד מרכזי.

במשטרים כאלה גם מערכת המשפט מותאמת לדת השלטת. דוגמאות בולטים הן ההלכה היהודית, השריעה המוסלמית והמשפט הקאנוני הנוצרי.

המונח הוטבע בידי יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה כדי לתאר משטרים דתיים. מאז תקופת הנאורות הוא נקשר לתיאורים פוליטיים של חברות דתיות. בישראל משתמשים גם בביטוי "מדינת הלכה" לתיאור דמיון לתאוקרטיה.

J. L. A. Waskey הציע שישה דגמים עיקריים: משטר שבו האל שולט ישירות (משיחית), משטר שבו חוקי הדת הם חוקי המדינה (תיאונומית), שלטון הכהונה או אנשי הדת (הירוקרטית), מלכות שבה המלך נחשב לנציג האל (מלוכנית), מלכות על יסוד זכות אלהית כללית (Divine Right), ושלטון כריזמתי דתי של מנהיג רוחני.

רכניץ הציע לנתח תאוקרטיה לפי שני מרכיבים נפרדים. המרכיב ההירוקרטי מתאר את הקשר בין מוסד דתי לממשל (איחוד, כפיפות, השלמה או הפרדה). המרכיב התיאונומי עוסק במעמד החוק הדתי: האם כל החוקים נובעים מהאל, האם הם דתיים אך מפורשים בידי בני אדם, או האם החוק הדתי מהווה מסגרת לחקיקה אנושית.

איראן: רפובליקה איסלאמית שבה נבחרים כפופים לפיקוח של משרדים דתיים של השיעה. על פי רכניץ זו תיאונומיה חוקתית בדגם הכפיפות.

ערב הסעודית: מוסדרת לפי השריעה והקוראן, אך המלך שולט בכוח רחב. לפי רכניץ היא תיאונומיה חוקתית בדגם ההשלמה.

אפגניסטן (האימירות האסלאמית מאז 2021): חוקים מבוססים בעיקר על השריעה. מנהיג המדינה מכונה "אמיר המאמינים", תואר דתי היסטורי.

הוותיקן: תאוקרטיה במובן מוגבל. הוא שלטון דתי על שטח קטן מאוד.

נורווגיה והממלכה המאוחדת הן מונרכיות חוקתיות שבהן המונרך גם ראש הכנסייה. בישראל יש מאפיינים תיאוקרטיים כמו מוסדות דת ממומנים על ידי המדינה ודיני משפחה הנמסרים לרשויות דתיות (נישואין וגירושים לפי הלכה, שריעה וכד'). ביפן הקיסר מקושר לאמונת השינטו שהציגה אותו כצאצא לאלה.

התאוקרטיות הגדולות כללו את ח'ליפות האומיים והעבאסי ואת מדינת האפיפיור. במצרים הפרעונית הפרעה נחשב לישות אלוהית. דוגמאות נוספות הן ז'נבה תחת קלווין, מונטנגרו במאבק לעצמאות, תקופות של שלטון דתי באסלאם (כולל שלטון מוחמד וממשלות כמו משטר הטליבאן בשנים 1996, 2001), טיבט תחת הדלאי לאמה, וכן תנועות דתיות היסטוריות כמו הממלכה השמימית של השלום בסין ומושבת מפרץ מסצ'וסטס של הפוריטנים.

תאוקרטיה פירושה שלטון שבו הדת חשובה מאוד. המילה מגיעה מיוונית: "אל" ו"שלטון".

המונח הוצג לראשונה לפני הרבה שנים כדי לתאר משטרים שבהם אנשי דת מנהיגים או משפיעים.

במדינה כזו חוקי המדינה קשורים לחוקי הדת. למשל יש מערכות משפט שמפסיקות לפי הלכה (חוקי דת יהודיים), לפי השריעה (חוקי דת מוסלמיים) או לפי חוקי כנסייה.

איראן: יש בחירות, אבל אנשי דת בוחנים את המנהיגים.

ערב הסעודית: המדינה פועלת לפי חוקי השריעה. המלך שולט חזק.

אפגניסטן (אחרי 2021): קבוצת הטליבאן הנהיגה חוקים דתיים.

הוותיקן: עיר-מדינה קטנה שבה הכנסייה שולטת.

ישראל: יש בה בתי דין דתיים לנישואין וגירושים. המדינה גם תומכת במוסדות דת.

במקומות ובזמנים שונים מנהיגים נתפסו כמשלוחי אל, כמו פרעה במצרים. היו גם ח'ליפות מוסלמיות ותקופות שבהן האפיפיור שלט בארץ. קבוצות דתיות נוספות הקימו קהילות עם חוקים דתיים, כמו מושבת הפוריטנים במסצ'וסטס.