מוזיקה קלאסית היא שם כולל למוזיקה הקונצרטית והדתית שהתגבשה באירופה מהימי הביניים עד היום. לפעמים הכוונה רק למוזיקה שנכתבה בתקופה הקלאסית באמצע־המאה ה-18, אך במשמעות רחבה היא כוללת את כל המסורת המוזיקלית המערבית.
אחד המאפיינים המרכזיים הוא השימוש בתיווי, כתיבה של תווים שמאפשרת לתעד ולשחזר יצירות מדויק. תיווי ונהלים כמו דינמיקה ומקצב מפחיתים את האלתור בביצוע קונצרטי, וכך מעבירים את כוונת המלחין.
קלאסיציזם היא נטייה לאמץ אידיאלים וצורות מהעת העתיקה (יוון ורום). בימי המאה ה-19 נקראו מתנגדי הרומנטיקה "קלאסיציסטים". בהיסטוריה יש תקופות שמראות חזרה לערכים קלאסיים, כולל מוזיקה נאו-קלאסית במאה ה-20.
שיטת התיווי המערבית אפשרה שימור וביצוע יצירות ישנות שוב ושוב. במוזיקה הקלאסית תפקיד המלחין בולט; המבצע מציית לפרטיטורה אך מוסיף פרשנות אישית. באלתור היו תקופות שבהן הוא היה נפוץ יותר, כמו בבארוק.
מוזיקה קלאסית דורשת אימון וטכניקה. לימוד נגינה, פיתוח קול ותאוריה מתקיימים בקונסרבטוריונים, בתי ספר מיוחדים למוזיקה. בישראל קיימות אקדמיות המעניקות תארים בתחום.
"צורה" מתארת את מבנה היצירה ואופן ארגון הנושאים המוזיקליים. הבנת הצורה עוזרת למלחין ולמקשיב להבחין בהתפתחות הרעיונות במוזיקה.
תזמור (orchestration) היא אמנות בחירת הכלים והקצאת תפקידים לכלי בתזמורת. מתזמרים מקצועיים מעבירים יצירות מהרכב קטן לתזמורת גדולה, תוך הבנה של טווחים וצבעי צליל של כל כלי.
מוזיקה קלאסית באה בדרך כלל להישמע באופן עצמאי בקונצרטים רשמיים. נהוג להישאר שקטים בזמן ההופעה, והמבצעים לובשים לבוש רשמי. האינטראקציה בין קהל לנגנים מצומצמת.
התיווי הומצא לקראת סוף ימי הביניים. לאורך ההיסטוריה נחלקה המוזיקה לתקופות עיקריות: ימי הביניים, הרנסאנס, הבארוק, התקופה הקלאסית, הרומנטית והמוזיקה המודרנית. תקופות אלו חופפות לפעמים ומשפיעות זו על זו.
בימי הביניים שלטה מוזיקה דתית, כמו מוזיקה גרגוריאנית. בתקופת הרנסאנס (כ-1450, 1600) הופיעה פוליפוניה, כמה קווים מוזיקליים במקביל, וזה היה תור זהב לשירה.
בארוק (המאה ה-17 ועד תחילת המאה ה-18) יצר סגנון עשיר ומגוון. התקופה הקלאסית (כ-1750, 1820) הפנימה צורות כמו הסונאטה והסימפוניה. הרומנטיקה במאה ה-19 הדגישה רגש ושחרור מהגבולות הצורניים.
המאה ה-20 העלתה חידושים רבים, כולל שבירה של הטונליות המסורתית. מלחינים ניסו צורות וטכניקות חדשות, והשפעות ממוזיקה עממית ומתרבויות מזרחיות חדרו למוזיקה המערבית.
חשיפה מוקדמת לנגינה יכולה להקל על רכישת מיומנויות בכלים קשים. יש מחקרים וטענות שונות על השפעות השמיעה על החשיבה, אך המסקנות לעתים שנויים במחלוקת.
"אפקט מוצארט" הוא כינוי לטענה שחשיפה למוצרט משפרת זמנית ביצועים במטלות מרחביות. הממצאים שנויים במחלוקת, וחברות מסחריות משתמשות בשם לצרכים פרסומיים.
מוזיקה קלאסית משולבת בפס‑קול של סרטים, פרסומות ומשחקים. ערים מפורסמות במוזיקה הקלאסית מושכות תיירים, וקונצרטים ופסטיבלים תורמים לכלכלה ולמיתוג עירוני.
מוזיקה קלאסית היא מוזיקה קונצרטית ודתית שהתפתחה באירופה במשך מאות שנים.
לפעמים קוראים לה גם מוזיקה משכילה.
במוזיקה קלאסית כותבים את הצלילים בתווים. תווים הם סימנים שמראים איזה צליל לנגן.
לכן המבצעים בדרך כלל לא מאלתרים הרבה. הם עוקבים אחרי הכתיבה.
התווים עוזרים לשמור מוזיקה ישנה ולנגנה שוב כמו שכתבו אותה.
במוזיקה הקלאסית חשוב המלחין, זה מי שכתב את היצירה.
המבצע נושא פרשנות, כלומר מוסיף קצת סגנון משלו.
לומדים לנגן ולשיר בבתי ספר מיוחדים למוזיקה. בית ספר כזה נקרא קונסרבטוריון.
צורה היא המבנה של היצירה, איך הרעיונות מסודרים בזמן.
תזמור (בחירת כלים) הוא להחליט איזה כלי ישמיע כל חלק.
היו תקופות שונות: ימי הביניים, הרנסאנס, הבארוק, התקופה הקלאסית, הרומנטית והמודרנית.
לכל תקופה יש סגנון משלה. ידועים מלחינים כמו באך, מוצרט ובטהובן.
בדרך כלל מאזינים בשקט בקונצרטים. מוזיקה קלאסית משמשת גם בסרטים, פרסומות ומשחקים.
ערים כמו וינה מפורסמות בזכות הקונצרטים שלהן.
יש טענה שנקראת "אפקט מוצארט". היא אומרת שהאזנה למוצרט משפרת ביצועים לזמן קצר.
המחקר בזה לא ברור, וחלק מהשימושים במסחור של הרעיון הם מסחריים.
תגובות גולשים