מוזיקת נשמה

מוזיקת נשמה היא שילוב של רית'ם אנד בלוז (R&B, בלוז וקצב) וגוספל (שירי כנסייה) שהחל בארצות הברית בשנות ה‑50 המאוחרות.

היא נבדלת מרית'ם אנד בלוז בכך שיש לה מוטיבים גוספליים, דגש גדול יותר על שירה, ושילוב של נושאים חילוניים ודתיים ביחד. רית'ם אנד בלוז עצמו נבנה על יסוד של בלוז וג'אז.

קיימים כמה סגנונות בסול. יש סול מלודי, עדין ונעים לאוזן, כמו אצל סם קוק והסופרימס. ויש סול פרוע, מינימום ומחוספס, עם דוגמאות אצל וילסון פיקט וג'יימס בראון. סגנון נוסף שיצא מהדרשה בכנסייה הוא דקלום קצבי, ונציג בולט שלו הוא סולומון בורק.

ניאו‑סול הוא זרם חדש יחסית שהתגבש בסוף שנות ה‑90. השם נטבע על ידי קידר משנבורג. המוזיקה שואבת הרבה מהמילים והרגש של סול, אך ההגשה קרובה יותר ל‑R&B ומכילה גם ג'אז, פאנק, היפ‑הופ ופופ.

הז'אנר הזה עזר לפריצות מסחריות וביקורתיות בשנות ה‑90 של אמנים כמו דיאנג'לו, אריקה באדו, לורין היל ומקסוול. מאז שנות ה‑2000 הנוכחות המסחרית פחתה, אבל אמנים עצמאיים ממשיכים להוציא ניאו‑סול. מבקרי מוזיקה ציינו שנאו‑סול עזר להגדיר מחדש את גבולות הפופ השחור.

בישראל קוראים 'סול' לזמרים שמשתמשים בסגנון שירה אמריקאי, בקול חם ועבה, וששים לחשיבות הטקסט וההבעה האישית. דוגמאות בולטות הן מרגלית צנעני ומומי לוי.

מוזיקת נשמה היא שילוב של רית'ם אנד בלוז וגוספל. גוספל זה שירים בכנסייה.

הסול שם דגש על שירה ורגש. יש שירים רכים ומלודיים, כמו אצל סם קוק. ויש שירים חזקים ואנרגטיים, כמו אצל ג'יימס בראון.

ניאו‑סול הוא גרסה חדשה של סול שהופיעה בסוף שנות ה‑90. זמרים חשובים בז'אנר הזה הם דיאנג'לו ואריקה באדו. המוזיקה שואבת מסול ויש בה גם אלמנטים של היפ‑הופ וג'אז.

בישראל יש זמרים שמשמשים כסוליסטים בגלל הקול החם והרגש שלהם. דוגמה מוכרת היא מרגלית צנעני.