מוחמד אבן אל-חנפיה

מוחמד אבן אל-חנפיה (בערבית: محمد بن الحنفية) היה בנו של עלי בן אבי טאלב ומח'אולה בנת ג'עפר, שנקראה "החנפיה" על שם שבט משפחתה.

בניגוד לאחיו חסן וחוסיין, שהיו נכדים של הנביא מוחמד דרך אמו פאטמה, אל-חנפיה לא היה מצאצאי הנביא מדרכה זו. בגלל זה לא ראו אותו רוב השיעים כאימאם, מושג שמשמעותו מנהיג דתי ומורשתי בקהילה השיעית.

בשנות חיי אביו עלי הוא שירת כמפקד בצבאו ונלחם נגד בית האומיה (האומיית), שנחשבו יריבים פוליטיים של עלי. במסורות שיעיות מדגישים את אומצו, חריפותו ביכולת דיבור ואדיקותו הדתית.

ב-686 פרץ מרד בכופה (עיר בעיראק) בראשות מוח'תאר אל-תכפי. מוח'תאר הכריז על אל-חנפיה כ"מהדי", אדם שצפוי להחזיר צדק, וקרא לשיעים לנקום את דמו של חוסיין. רבים בשיעה סירבו להשתתף, כולל עלי בן חוסיין, האימאם הרביעי.

אל-חנפיה עצמו כמעט ולא לקח חלק פעיל במרידה וסירב לקבל את התואר. כשהמרד דוכא, השלטון לא נקט נגדה נגדו. הוא מת בשנת 700. תומכיו טענו שהוא לא מת, אלא הסתתר בהררי סביב מכה ושיקוםו יביא צדק.

האירועים סביב אל-חנפיה ומוח'תאר סימנו שינוי חשוב: התחילה מסורת שיעית של פנייה לצאצאי עלי כמנהיגים חלופיים לשלטון הסוני. בנוסף, אל-חנפיה נחשב לאדם הראשון שהוכרז כ"מהדי" על יד אחרים, ולפי מסורות מסוימות הוא תרם לרעיון ה"היעלמות" (היעלמותו, כלומר חבוי שיחזור) של המהדי שפותח מאוחר יותר בקרב כתות שונות.

מוחמד אבן אל-חנפיה היה בנו של עלי וח'אולה. ח'אולה קראו לה "החנפיה".

הוא נלחם לצד אביו בצבאו. אביו עלי היה שליט חשוב במוסלמים. אל-חנפיה לא היה נכדם של הנביא דרך אמו, ולכן לא ראו אותו כמהמנהיג דתי גדול אצל רוב השיעים. (אימאם זה שם למנהיג דתי.)

ב-686 אדם בשם מוח'תאר קרא לאל-חנפיה "מהדי". מהדי זה מישהו שאמור להביא צדק.

אל-חנפיה לא רצה להיות המנהיג של המרד ולא לקח חלק גדול בו. כשהמרד הושמד, לא הרגו אותו. הוא מת ב-700.

חלק מהאנשים האמינו שהוא לא באמת מת. הם חשבו שהוא הסתתר ושיום אחד יחזור להביא צדק. המקרה הזה גרם לכך שאנשים התחילו לפנות לצאצאי עלי כמנהיגים במקום השליטים האומיים.