מולייר

ז'אן-בטיסט פוקלן (15 בינואר 1622, 17 בפברואר 1673), שנודע בשם הבמה מוֹלְיֵיר (שם בדוי), היה מחזאי, שחקן ובמאי צרפתי. הוא נחשב לאחד מגדולי המחזאים בשפה הצרפתית ולדמות מרכזית בתולדות התיאטרון.

אביו של מולייר היה הדקורטור-רפד של המלך לואי ה-14. מולייר הוטבל ב-15 בינואר 1622. אמו, מרי קְרֶסֶה, נפטרה כשהיה בן עשר. לאחר לימודים במסדר הישועי בפריז, סיים לימודי משפטים בעיר אורליאן וקיבל תואר ראשון.

ב-1640 הכיר מולייר את השחקנית מדלן בז'ר. בשנות ה־1640 הוא אימץ את שם הבמה "מולייר" והחליט להקדיש את עצמו לתיאטרון. ב-1643 הקים עם בז'ר ולהקה בשם "התיאטרון המהולל". הלהקה ספגה קשיים כלכליים, מולייר נכלא לזמן קצר בגלל חובות, ואביו שילם את חובותיו. לאחר נסיגה לפרובינציות הלהקה הופיעה במסע שהמשך כ־13 שנים.

ב-1653 פגש מולייר את נסיך מקונטי שקיבל על עצמו חסות לפעילות הלהקה. ב־1658 חזר לפריז והציג מחזות לפני חצר המלך, וב-1659 כבש את לבו של לואי ה-14. הלהקה התקבלה תחת חסות המלך וקיבלה מעמד רשמי של "להקת המלך".

ב-1662 נשא מולייר לאישה את ארמנד בז'ר, מה שיצר שערורייה חברתית. ב-1664 העלה את המחזה "טרטיף"; אנשי דת התנגדו מאד למחזה ונאסר להציגו בפומבי. המלך אפשר להציג את היצירה בסביבות פרטיות, וב-1669 הוסר האיסור והמחזה חזר להופיע בפומבי.

בשנת 1665 נדבק מולייר בשחפת (מחלת ריאות), אך המשיך לכתוב ולשחק. בשנות ה־1660 נולדו כמה מיצירותיו הגדולות: "שונא הבריות" (1666), "הקמצן" (1668) ו"החולה המדומה" (מחזהו האחרון). ב-17 בפברואר 1673 התמוטט מולייר על הבמה בעת ששיחק את דמות החולה ב"החולה המדומה". הוא נלקח לביתו ונפטר באותו יום. בגלל אורח חייו ושמועות על קשרים משפחתיים נשאיות, להטו של הכנסייה סירב להעניק לו הלוויה רגילה. הקבורה הראשונית נערכה בלילה, והוא נקבר במקום המיועד לילדים שנפטרו בטרם נטבלו. לבסוף אשתו שכנעה את המלך לאפשר קבורה מכובדת. עצמותיו הועברו לבית הקברות פר לשז ב-1817.

מולייר התחיל בהשפעה מהקומדיה האיטלקית (קומדיה איטלקית היא סוג של מופע עם דמויות קבועות שמציגו סיטואציות מצחיקות). הוא נפגש גם עם רעיונות של מחזאים ויוצרים מהעת העתיקה. פעולתו נעה במסגרת הנאו-קלאסיציזם, תקופה שהדגישה כללים כמו "טוהר הז'אנרים" (כל יצירה תישאר קומדיה או טרגדיה) ואחדות העלילה, הזמן והמקום.

הוא כתב קומדיות על מעמדה של האישה, כמו "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", ויצירות לבילוי המלוכה. המופתים שלו הם מחזות שמנתחים אופי אנושי: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה חשף מולייר צביעות בחברה, בשלטון ובחוגים דתיים. סגנונו היה סאטירי ועוקצני; הוא לעג וחשף חוסר יושר וראוותנות במקום לכעוס. למרות התקפות על תכנים דתיים, מולייר טען שהוא לא תקף את הנצרות כדת, אלא חשף תכונות אנושיות שליליות רבות.

נפוצות הטענות שלאנשים מפורסמים היו דמויות שמדגימות אותם במחזותיו; מולייר הכחיש וטען שדבריו מציגים תכונות כלליות, לא הזדהות עם אדם מסוים. בכל זאת, בשנת 1673 יצאו לאור כל מחזותיו בשבעה עשר כרכים. עד היום משמר התיאטרון הלאומי "קומדי פראנסז" את המחזות שלו ומעלה אותם על הבמה.

ז'אן-בטיסט פוקלן נולד ב-15 בינואר 1622. הוא ידוע בשם הבמה מוֹלְיֵיר (שם בדוי). הוא היה מחזאי ושחקן צרפתי גדול.

אביו עבד אצל המלך לואי ה-14. אמו מתה כשהיה בן עשר. תחילה למד בבית ספר דתי ואחר כך משפטים.

בגיל צעיר הכיר את השחקנית מדלן בז'ר. הם הקימו קבוצה של שחקנים. בתחילה לא הלך טוב. הלהקה נסעה והופיעה בערים שונות במשך שנים.

מולייר שיחק בפני המלך ונמצא בחסותו של לואי ה-14. ב-1662 נשא לאישה את ארמנד בז'ר. זה עורר שערורייה כי היו שמועות על קשרים משפחתיים מסובכים.

ב-1664 הציג את המחזה "טרטיף". אנשי דת הכעיסו ממנו והמחזה הוצא מחוץ להצגה בפומבי. אחרי זמן המלך הרשה להציג אותו שוב ב-1669.

ב-1665 חלה בשחפת (מחלת ריאות). ב-17 בפברואר 1673 התמוטט במהלך הצגה של "החולה המדומה". הוא הלך לביתו ונפטר באותו יום. בתחילה הכנסייה לא רצתה לקבורו באופן רגיל, אך לבסוף קיבל קבורה מכובדת. עצמותיו הועברו לפר לשז ב-1817.

מולייר כתב קומדיות, כלומר מחזות מצחיקים, שהראו את הצביעות והחטאים הקטנים של האנשים. בין המחזות הידועים שלו: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". הוא לעג לאנשים שחיקו את הטוב והראו צביעות במקום להיות כנים.

היום התיאטרון הלאומי קומדי פראנסז עדיין מעלה את המחזות של מולייר.