מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הגוף המחוקק הראשון של מדינת ישראל, משלב סיום המנדט הבריטי ועד הקמת הכנסת. היא המשיכה את פעילות "מועצת העם", הגוף שהוקם על ידי ההנהגה הציונית כהכנה למדינה. בפועל המועצה תפסה את מקומה של המועצה המלכותית הבריטית שניהלה חקיקה בתקופת המנדט.


המועצה הוכרזה בעת הכרזת העצמאות. מיד אחר כך פרסמה המועצה מנשר שקבע את מעמדה כגוף מחוקק, ביטל את הספר הלבן של 1939 (הגבלות על עליה) וקבע שכל חוקים שהיו בתוקף ימשיכו עד ביטולם בידי המועצה. סמכויותיה פורטו ב"פקודת סדרי השלטון והמשפט" (פקודה חוקית שקבעה את כללי השלטון הראשוניים). במסמך זה נרשמו 38 חברים, ונבחר חיים ויצמן לנשיא.

התפקיד העיקרי של המועצה היה להכין חוקה זמנית ולנסח חוקי יסוד. "חוקה" פירושו מכלול הכללים הבסיסיים של המדינה. לצורך העבודה הוקמה ועדת חוקה שהציגה בנובמבר 1948 כללים לבחירה ברשויות השונות. הוועדה סייעה בגיבוש "חוק המעבר", חוק שעשה סדר לגבי המעבר לשלטון עצמי.

ויטו עקרוני נרשם בדיון על אופי הכנסת הראשונה: הועלו הצעות להגביל את תפקידה של הכנסת הראשונה רק לחקיקת חוקה ולכהונה של שנתיים. הצעות אלה נדחו, בעקבות דעת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שקבע שהמועצה הזמנית אינה מוסמכת להגביל את האספה המכוננת. בסופו של דבר החליטה הכנסת ב-13 ביוני 1950 שלא לחוקק חוקה מיידית. במקום זאת הוחלט לחוקק חוקי יסוד שיצטברו לחוקה בעתיד. יזהר הררי היה בין התומכים בגישה זו.

המועצה קיבלה סמכויות באמצעות פקודות ופרסמה אותן בעיתון הרשמי, שלימים הפך ל"רשומות". עד הבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949 המשיכה לפעול המועצה. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר והפכה לכנסת הראשונה.

עוד החלטה בולטת הייתה פקודת החנינה הכללית מ-11 בפברואר 1949. הפקודה נתנה חנינה (מחילה משפטית) לרוב האסירים שנכלאו בתקופת המנדט, למעט אנשים שהורשעו ברצח.

במהלך כהונתה חקקה המועצה 52 פקודות ותקנות חירום. רובן בוטלו או הוחלפו מאז, אך כמה פקודות נשארו בתוקף.


תחילה התקיימו הישיבות בבית קק"ל בתל אביב. לאחר מכן, לפרק זמן קצר, שוכנה המועצה בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב (בית וילהלם אברלה). המקום היה קטן: חדרים צמודים הוסבו לחדר ישיבות אחד, בו ישבו שרי הממשלה וחברי המועצה בצפיפות.

בעקבות דחיית הבחירות והמשך המלחמה חיפשו אולם רחב יותר. בניין הבימה נדחה מטעמים בטיחותיים, ולכן נבחר מוזיאון תל אביב שבבית העצמאות ברחוב רוטשילד. כדי לא להפריע לפעילות המוזיאון קיימו את הישיבות רק בשעות ובתאריכים שבהם המקום היה פנוי. הספסלים הוצבו לפני כל ישיבה ואוחסנו לאחריהן.


בפקודת סדרי השלטון והמשפט הוזכרו 38 חברים. חיים ויצמן נבחר לנשיא, ויוסף שפרינצק היה יושב-ראש המועצה. דוד בן-גוריון, כראש הממשלה, השפיע על החלטות מרכזיות. בין החברים בולטים הופיע גם יזהר הררי, שהציע לשלב חוקי יסוד במקום חוקה מיידית. בנוסף למינויי החברות הרשמיים, מונו 27 ממלאי מקום כדי להתמודד עם קושי להגיע לישיבות בימי המלחמה.


במקור נכללו תמונות מהישיבות ומהמקומות שבהם ישבה המועצה.

מועצת המדינה הזמנית הייתה הגוף הראשון שעשה חוקים במדינת ישראל. זה קרה מיד אחרי שהבריטים סיימו לשלוט בארץ. "מועצה" היא קבוצת אנשים שעושים חוקים.


המועצה הוקמה כשהוכרזה המדינה. היא ביטלה את ה"ספר הלבן" מ-1939. ה"ספר הלבן" היה חוק בריטי שהגביל עלייה. המועצה אמרה שכל החוקים הישנים ימשיכו עד שיבטלו אותם.

המועצה כתבה חוקים זמניים ועבדה על חוקה. "חוקה" היא כללי היסוד של המדינה. הוקמה ועדה שכתבה כללים לבחירות ולממשלה. החוקים האלה כונו "חוק המעבר". זה עזר להפוך את המצב למסודר.

ב-25 בינואר 1949 נערכו בחירות לאספה המכוננת. האספה קיבלה את חוק המעבר והפכה לכנסת הראשונה.

עוד דבר חשוב: ב-11 בפברואר 1949 הוציאה המועצה חנינה לרוב האסירים מתקופת המנדט. חנינה היא מחילה משפטית. אנשים שהורשעו ברצח לא קיבלו חנינה.

המועצה חקקה 52 פקודות ותקנות. רובן בוטלו מאז, וחלק נשארו.


הישיבות התחילו בבית קק"ל בתל אביב. אחר כך ישבו בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב (בית וילהלם אברלה). המקום היה קטן והצפיפות גדולה.

בהמשך עברו לקבוע ישיבות בבית העצמאות במוזיאון תל אביב. הם קיימו ישיבות רק בשעות שהמוזיאון היה סגור.


חיים ויצמן היה נשיא המועצה. יוסף שפרינצק היה יושב-ראש. דוד בן-גוריון היה ראש הממשלה והשפיע על ההחלטות.