מוריס אוטריו

מוריס אוטרילו (1883, 1955), שנולד בשם מוריס ואלאדון, היה צייר צרפתי שהתמחה בנופים עירוניים. נולד ברובע מונמארטר בפריז.

אמו הייתה סוזאן ואלאדון, אקרובטית קרקס לשעבר ודוגמנית לציירים. אוטרילו גדל אצל סבתו, לא סיים לימודים והתקשה להחזיק עבודה סדירה. כבר בגיל צעיר החל לשתות אלכוהול ופיתח התמכרות. אמו לימדה אותו לצייר כדי לעזור לו להיגמל. בשנים הראשונות של המאה ה-20 נדד ברחובות פריז, צייר לעתים כדי לפרוק רגשות ולעיתים קיבל ציורים תמורת בקבוק יין. הוא אושפז כמה פעמים במוסדות לחולי נפש.

הכרה אמנותית הגיעה בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה. בתערוכות בפריז הוצגו יצירותיו והוא זכה להערכה. בשנת 1934 קיבל אות לגיון הכבוד, וב-1953 התחתן עם לוסי וסינט, שאחר כך שמרה על רכושו וסייעה שלא יחזור לשתות.

אוטרילו החל לצייר בשנת 1903. ציוריו נראים פשוטים, כי הוא נמנע מעיוותים מודרניים, אבל הם אישיים ופיוטיים. עבודותיו מבטאות רגשות של בדידות ועדינות, בעיקר את פרברי פריז.

סגנונו נחלק לשלוש תקופות עיקריות. בתקופת "מונמאני" המוקדמת הצבעים היו כהים. הוא צייר מבנים ורחובות, ובבניינים צייר חלונות שחורים וקרים, שמביעים בדידות. בתקופה השנייה צבעיו התבהרו; הוא חיפש פינות שקטות ושלט בטכניקה. התקופה השלישית היא הצבעונית, שבה הופיעו כתמי מכחול רעננים וצבעים חיים. בסוף יצירותיו ניכרת אווירה של ציפייה והרמוניה צבעונית.

באופני הציור שלו ניכרת גם השפעה מעבודות אימפרסיוניסטיות (אימפרסיוניזם הוא סגנון שמדגיש אור וצבע), וכן זיהויים של אמנים שעמדה אמו בקשר איתם.

מוריס אוטרילו (1883, 1955) היה צייר מצרפת. הוא צייר בעיקר את הרחובות והבתים של פריז. נולד במונמארטר.

אמו נקראת סוזאן ואלאדון. היא הייתה אקרובטית ודוגמנית. אוטרילו גדל אצל סבתו. הוא התחיל לשתות צעיר וזה העמיד אותו בבעיה. אמו לימדה אותו לצייר כדי שיעזור לו להפסיק. לפעמים הוא נתן ציורים תמורת בקבוק יין. הוא אושפז במספר מוסדות כשחלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה אנשים התחילו להעריך את ציוריו. ב-1934 קיבל פרס חשוב מצרפת בשם לגיון הכבוד. בשנת 1953 התחתן עם אישה בשם לוסי שסייעה לו והגנה על רכושו.

הוא צייר מ-1903. בציוריו המוקדמים היו הרבה צבעים כהים וחלונות שחורים. החלונות האלה נתנו תחושה של בדידות. אחר כך הצבעים שלו הפכו בהירים יותר. בסוף הוא צייר בצבעים עליזים וכתמי צבע רחבים. ציוריו הם רכים ומלנכוליים לפעמים, ולפעמים שמחים.