מוריס ראוול

מוריס ז'וזף ראוול (7.3.1875, 28.12.1937) היה מלחין צרפתי ונחשב לאחד ממובילי הזרם האימפרסיוניסטי במוזיקה, לצד קלוד דביסי. = ביוגרפיה =
ראוול נולד בסיבור שבחבל הבסקים על גבול ספרד. אימו הייתה עקרת בית בשפת הבסקית. אביו היה ממציא ותעשיין שווייצרי. בגיל שבע המשפחה עברה לפריז, ושם החל ראוול ללמוד פסנתר.
הוא החל להלחין בילדותו והוריו שלחו אותו לקונסרבטואר של פריז. שם למד כארבע עשרה שנה, בין היתר אצל גבריאל פורה. במהלך שנותיו בפריז הצטרף לעגלת אמנים צעירה שנקראה "חוליגנים".
ניסיונותיו לזכות בפרס רומא (פרס אמנות חשוב עם מבחנים קשים) לא צלחו. אחרי הפסד ב-1905, ועימות בקונסרבטוריון, עזב את המוסד בסערה.
ראוול היה פסנתרן מחונן. יצירותיו לפסנתר ידועות בווירטואוזיות, יכולת טכנית גבוהה מאוד שמציבה דרישות קשות לנגן. דוגמאות בולטות הן הסונטינה, "פאוואן ללשכה" (Pavane pour une infante défunte) ו"גספאר של הלילה" (יצירה קשה במיוחד לפסנתר).
הוא גם היה תזמר מחונן, תזמור פירושו התארגנות וכתיבה לכלי התזמורת. ראוול המציא צבעי צליל חדשים דרך השימוש בעץ, מיתרים, נבל וכלי הקשה.
דביסי שיבח את אוזנו של ראוול, מחמאה גדולה ממלחין כמו דביסי.
יצירתו הגדולה ביותר נחשבת לבלט "דפניס וכלואה" שכתב עבור סרגיי דיאגילב. הבלט מורכב ממערכה אחת בשלוש תמונות, ומשכו כשעה. ביצירה זו בולטות ההרמוניות הנועזות והתזמור העשיר, ובפרט תפקיד חליל וירטואוזי.
"בולרו" היא אולי היצירה המפורסמת ביותר שלו. היצירה בנויה משתי נעימות שחוזרות ועוברות בין הכלים. הליווי מתגבר בהדרגה, והקונטרסט בין הכלים השקטים לחזקים בולט. בסופו של דבר כל התזמורת מנגנת ביחד, והיצירה מסתיימת בעוצמה גדולה. היצירה הושמעה בסרטים שונים וזכתה לפרסום רחב.
בשנת 1920 הציעה הממשלה הצרפתית לראוול את אות לגיון הכבוד, אך הוא סירב לקבלו עקב סכסוך. ב-1928 ערך סיבוב הופעות בארצות הברית, וקיבל שם תשואות חמות, בפרט בניו יורק. באותה שנה קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת אוקספורד.
ראוול לא נישא, ולא ידועים יחסים אינטימיים שלו. ב-1932 נפגע בתאונת דרכים, ופיתח אפזיה, הפרעה דיבורית (כאשר המוח לא מאפשר לדבר או לחשוב בשגרתיות). אפזיה זו מנעה ממנו להלחין ולהתקשר כבעבר. ב-1937 נפטר לאחר ניתוח שנועד לתקן את הנזק במוחו.
ראוול ביסס את יצירתו על צורות קלאסיות מוכרות, כמו הקונצ'רטו (יצירה לכלי ובתזמורת), אך חידש בהרמוניות ובתזמור. הוא נתן מקום לסגנון האימפרסיוניסטי, סגנון שמחפש צבעים ותחושות במוזיקה יותר מאשר מבנה קפדני. ראוול שילב גם אלמנטים של ג'אז אמריקני, שירי עם בסקים ומוזיקה ממזרח אסיה. בו בזמן המשיך שורש פסנתרני וירטואוזי שהגיע מליסט.
יש דיבורים על השפעות של דביסי עליו, אך ראוול עצמו ציין גם השפעות ישירות מקלאסיקנים כמו מוצארט וקופרן. טענות שהוא הושפע מנסיוניו של ארנסט פנלי הוכחשו על ידם.
"בולרו"; "דפניס וכלואה"; "גספאר של הלילה"; "פאוואן ללשכה"; סונטינה.

מוריס ראוול (1875, 1937) היה מלחין צרפתי. מלחין = מי שכותב מוזיקה.
ראוול נולד ליד הים, בבסקים על גבול ספרד. הוא עבר לפריז כשהיה בן שבע. שם למד פסנתר והתאהב במוזיקה.
הוריו שלחו אותו ללמוד בקונסרבטואר של פריז. הוא למד שם שנים רבות אצל המלחין גבריאל פורה.
ראוול ניגן פסנתר מצוין. הוא גם הלחין מוזיקה לקבוצות כלי נגינה גדולות, שנקראת תזמורת.
הוא כתב בלט מפורסם בשם "דפניס וכלואה". בלט = מחול עם מוזיקה.
היצירה הכי מפורסמת שלו נקראת "בולרו". בולרו מתחיל שקט וחוזר על מנגינה. בכל פעם יותר כלים מצטרפים, והצליל גדול יותר עד הסוף.
לראוול הייתה גם בעיה בריאותית אחרי תאונת דרכים ב-1932. הוא הפסיק לדבר ולכתוב מוזיקה. הוא נפטר אחרי ניתוח ב-1937.
ראוול אהב צלילים רכים ומיוחדים. הוא שילב רעיונות מג'אז, שירי עם בסקים וגם צלילים מהמזרח. הוא השתמש בהרמוניות ובכלי תזמורת בצורה יצירתית.
"בולרו"; "דפניס וכלואה"; "גספאר של הלילה".