מורסיה (קהילה אוטונומית)

אזור מורסיה (La Región de Murcia) הוא קהילה אוטונומית ומחוז בדרום־מזרח חצי האי האיברי. הוא נמצא בין אנדלוסיה למערב ולולנסיה למזרח, ומגיע עד חוף הים התיכון. עיר הבירה היא מורסיה, אך בית המחוקקים יושב בקרטחנה. שליש מהתושבים חיים בעיר הבירה. המחוז הוא מחוז יחיד בשם מורסיה.


ההיסטוריה מתחילה עוד ב-229 לפנה"ס, כשקרתגנים יסדו את קרטאגו החדשה במקום קרטחנה של היום. הרומאים כבשו את העיר ב-209 לפנה"ס במלחמה הפונית השנייה. תחת רומא היא היתה מרכז נמל חשוב. בתקופה הרומית נבנו מבנים ציבוריים, מקדשים ואמפיתיאטרון. ערים נוספות שהתפתחו אז כוללות את Cehegín ולורקה. אזור זה השתייך לפרובינקיה Hispania Tarraconensis.

הנצרות המקומית התארגנה מוקדם; בישוף מלורקה התמנה כבר ב-309. קרטחנה ניסתה לעמוד בפני שינויים פוליטיים: היא נבזזה בידי שבטים גרמאנים במאה החמישית, נשלטה על ידי הוויזיגותים והיתה תקופות קצרות תחת שלטון ביזנטי.

בשנת 713 נכנע האזור לכוחות המוסלמים. במסגרת הסדרי הכיבוש נוצרה ממלכת תודמיר שכללה ערים כמו אוריה, אליקנטה ולורקה. מורסיה נוסדה מחדש ב-825 בידי עבד א־רחמן השני. בתקופת חליפות קורדובה (929, 1031) העיר פרחה. לאחר נפילת החליפות מורסיה הפכה לטאיפה, ממלכה מוסלמית קטנה, ושלטונה עלה במיוחד תחת אבן מרדניש במאה ה־12. בתקופות מאוחרות יותר, תחת אבן חוד, מורסיה אף שימשה זמן קצר כבירת אל־אנדלוס.

הרקונקיסטה הגיעה במחצית השנייה של המאה ה־13. ב-1266 סופחה הממלכה לקסטיליה על ידי אלפונסו העשירי. ב-1296 כבשה אותה אראגון לזמן קצר, אך רוב השטח חזר לידי קסטיליה ב-1305. במאה ה־19 (1833) חולק האזור לשתי פרובינציות: מורסיה ואלבסטה; אלבסטה שייכת היום לקסטיליה־לה מנצ'ה מאז 1978.

הרי Sistema Penibético תופסים חלק גדול מהשטח ויוצרים צוקים והעמקים שביניהם. העמק המשמעותי הוא עמק נהר סגורה (Segura). בצפון יש שלוחה של המסטה, סביב חומיה ויקלה. החוף נמתח כ-250 ק"מ וכולל את הלגונה Mar Menor, שמופרדת מהים התיכון בלה מנגה. בולטים מפרץ מסרון וכף פלוס. ההרים מגיעים עד 2001 מטר, והם חוסמים ענני גשם מהים. כתוצאה מכך האקלים יבש יחסית, עם כ-300 מ"מ גשם בשנה.

ב-2003 התגוררו באזור כ-1,334,431 תושבים. הפיזור אינו אחיד: האוכלוסייה מרוכזת בעמקי החקלאות ובחוף, והאזורים ההרריים כמעט ריקים. בעבר רבים היגרו לפרובינציות עשירות יותר, אך מאז 1975 הנטייה נחלשה. כ־21% מהתושבים עוסקים בחקלאות, 33% בתעשייה ו־46% בשירותים.
הערים הגדולות: מורסיה (כ־371,000 תושבים), קרטחנה (כ־185,000) ולורקה (כ־77,000). ערים נוספות בגודל בינוני הן מולינה דה סגורה, סייסה, יקלה ואגילס.

החקלאות היא ענף מרכזי. חקלאות הבעל (אדמות ללא השקיה), חקלאות בלי השקיה, מגדלת בעיקר שעורה, שקדים, זיתים וענבים. באדמות המושקות מגדלים פירות וירקות מהם נהנים שווקים ומפעלים. קיימת תעשיית מזון מפותחת ויקבים רבים. באזור נמצאים גם מפעלי מלח בלורקה ומספנות בקרטחנה, וכן מפעלים כימיים ומתכת. התיירות מוגבלת וחלקה מתרכז בחוף (Costa Blanca). באזור יש גם נמל תעופה בינלאומי.

אזור מורסיה נמצא בדרום־מזרח ספרד. זו קהילה אוטונומית. קהילה אוטונומית = אזור שיש לו ממשל מקומי.

לפני הרבה שנים, ב-229 לפני הספירה, הקרתגים בנו בעיר שבימים אלה היא קרטחנה. הרומאים כבשו את המקום ב-209 לפני הספירה. בימי הביניים הגיעו מוסלמים ובנו את העיר מורסיה ב-825. אחר כך היו כאן שליטים מוסלמים ונוצרים, ושלטונות החליפו ידיים במהלך השנים.

במאה ה־13 מורסיה נכנסה לחזקת ממלכת קסטיליה. מאוחר יותר הוחלפו הגבולות והסכמים פוליטיים. במאה ה־19 האזור חולק לשתי פרובינציות. היום אלבסטה שייכת לקסטיליה־לה מנצ'ה.

יש כאן הרים ועמקים. העמק החשוב הוא עמק נהר סגורה. החוף ארוך וכולל לגונה בשם Mar Menor. La Manga היא רצועת אדמה שמפרידה את הים הקטן מהים התיכון. ההרים גבוהים וחוסמים את הגשם. לכן האזור יבש יחסית.

ב-2003 גרו כאן כ־1.33 מיליון אנשים. רוב האנשים גרים בערים ובעמקים החקלאיים. מורסיה היא העיר הגדולה ביותר. החקלאות חשובה כאן. יש חקלאות יבשה בלי השקיה שעושה שעורה, שקדים וזיתים. באדמות המושקות מגדלים פירות וירקות. יש גם מפעלים למזון, יקבים ומספנות. מעט תיירים מגיעים לחוף.