מושבת ירח היא יישוב של בני אדם המתקיים על הירח. מושבת חלל (יישוב קבוע מחוץ לכדור הארץ) נחשבת כרעיון טכנולוגי שעדיין לא מומש, ונמצאת לעתים קרובות בסיפורת המדעית.
עקב קרבתו וידידות התצפיות עליו, הירח נחשב מועמד טוב למושבה. תוכנית אפולו הראתה שאפשר להגיע לירח אך גם שקשה ויקר. דוגמאות סלע מהירח היו דלות ביסודות קלים הנחוצים לתמיכה בחיים.
חלק מהתומכים העדיפו לעבור למאדים, שנראה דומה יותר לכדור הארץ. אחרים טענו שהירח הוא הצעד ההגיוני הראשון. בין הטיעונים לטובת מושבה ירחית הוזכרה האפשרות להפיק אנרגיה מהיתוך גרעיני של הליום-3 (היתוך גרעיני = חיבור גרעינים כדי לשחרר אנרגיה), שנמצא בכמויות על הירח.
בשנות ה-2000 הודיעו מספר מדינות על תכניות לחקר הירח. בנובמבר 2005 סין הצהירה על תוכניות, כולל משימה מאוישת מתוכננת ל-2017. גם יפן דיברה על בסיס אפשרי לשנת 2030. לנאס"א יש חזון ארוך טווח. ב-2019 הכריזה נאס"א על "תוכנית ארטמיס" שמטרתה להנחית אסטרונאוטים שוב ולבנות מושבה בקוטב הדרומי של הירח בשנת 2024, כנקודת יציאה למשימות רחוקות יותר.
הרעיון להקים מושבה על הירח עלה עוד לפני עידן החלל. קונסטנטין ציולקובסקי ואחרים דיברו על כך. משנות ה-50 עוצבו רעיונות רבים על ידי מדענים ומהנדסים.
כתחום רעיוני ב-1984 ארתור סי. קלארק הציע להשתמש במודולים מתנפחים שיכוסו באבק הירח (רגרולית) להגנה ולבידוד. הצעה אחרת בשנות ה-50-60 דיברה על מבנים שיוכלו לצוף באוקיינוס של אבק, כשהירח נחשב אז לכוסה בשכבת אבק עבה.
פרויקט הורייזון (1959) בחן תכנית צבאית להקמת מבצר על הירח. התוכנית כללה נחיתה ראשונית של שני חיילים ובנייה במשלוחים רבים.
המחקר הלא מאויש החל ב-1959 עם משימות סובייטיות: לונה 2 שתרמה התרסקות אל פני הירח ולונה 3 ששידרה תמונות מהצד הרחוק שלו. מאוחר יותר החלו משימות מאוישות: אפולו 8 הקיף את הירח ב-1968. אפולו 11 נחתה ב-1969 והוכיחה שאפשר לשלוח בני אדם לירח ולהחזיר דוגמאות סלע.
משימות אפולו הנוספות הראו יכולות שונות: אפולו 12 הוכיח נחיתה מדויקת, אפולו 13 חווה כשל חמור, אפולו 14 הייתה האחרונה שבאה עם בידוד של האסטרונאוטים לאחר החזרה, אפולו 15 הציגה רכב קרקעי, ואפולו 16 נחתה באזורים גבוהים ומחוספסים. אפולו 17 הייתה משימת הירח המאוישת האחרונה; טיסות נוספות בוטלו, והמיקוד עבר למשימות נמוכות מסלוליות.
גם הסובייטים הפעילו משימות רובוטיות (לונחוד) והביאו דוגמאות קרקע. בשנות ה-70 ובשנות שאחרי כן דעך העניין הציבורי והמדינתי בהקמת מושבה.
בשנות ה-2000 חזרו הדיונים בעקבות התפתחויות חדשות ושחרור יוזמות ממדינות חדשות. בשנים האחרונות נאס"א ותוכניות לאומיות אחרות החזירו את הנושא לסדר היום ובחנו תכניות להקמת מוצבים כמדרגה למשימות מאוחרות יותר.
קיימים יתרונות וחסרונות להקמת מושבה על הירח. בין היתרונות מוזכרת הקרבה לכדור הארץ ונגישות לתצפיות. חסרונות בולטים כוללים עלויות גבוהות וקושי לספק את כל היסודות הדרושים לחיים, כפי שהופיע במחקרים של דוגמאות הסלע. נושאים מעשיים כמו מקור מים, מקור אנרגיה ומיקום השטח שוקלים בבחירת מיקום המושבה.
בחירת מיקום מושבה מושפעת מקרבה למקור מים, אנרגיה והאזור בעל העניין המדעי או הלוגיסטי.
מושבת ירח היא מוטיב נפוץ בספרות ובקולנוע של מדע בדיוני. רעיונות ספרותיים השפיעו על עיצובים והשקפות מדעיות אמיתיות.
מושבת ירח היא מקום שבו אנשים גרים על הירח. מושבת חלל זה יישוב מחוץ לכדור הארץ.
הירח קרוב וכיף ללמוד אותו, אבל קשה להגיע ולחיות שם. במהלך משימות אפולו בני אדם הגיעו לירח, אספו חתיכות סלע וחזרו הביתה.
הסובייטים שלחו גם חלליות שצילמו את הצד הנסתר של הירח. אפולו 11 הייתה הנחיתה הראשונה של אנשים ב-1969. אחרי כמה נחיתות העניין פחת והטיסות המאוישות בוטלו.
מאז יש הצעות חדשות. כמה מדינות כמו סין ויפן דיברו על משימות לבניית בסיסים. גם נאס"א הכריזה על תוכנית ארטמיס שתנסה להנחית אנשים שוב ולבנות מושבה באזור הקוטב הדרומי של הירח.
יש יתרונות לישון על הירח, כמו קרבה לכדור הארץ. יש גם בעיות, כמו עלות גבוהה וחוסר בכמה חומרים נחוצים לחיים. צריכים גם לחשוב איפה לשים את המושבה, ליד מים ואנרגיה.
הרעיון לבנות על הירח התקיים עוד לפני שהיינו יכולים לטוס לחלל. אחרי שנת 1959 התחילו לשלוח רובוטים לחלל. אחר כך באו משימות מאוישות שהראו שאפשר להגיע ולחקור.
מיקום מושבה צריך להיות קרוב למים, לאנרגיה ולאזור חשוב למחקר.
בסיפורי מדע בדיוני יש הרבה דמויות שחיות על הירח. זה רעיון שמעודד חשיבה על העתיד.
תגובות גולשים