מזכיר ההגנה (באנגלית: United States Secretary of Defense) הוא ראש מחלקת ההגנה של ארצות הברית, המשרד שמפקח על הכוחות המזוינים של המדינה. המזכיר ממונה בידי הנשיא ומאושר על ידי הסנאט. הוא כפוף לנשיא, אך נמצא בשרשרת הפיקוד ויש לו סמכויות פיקוד ומנהל על הזרועות העיקריות: הצבא, חיל הנחתים, הצי, חיל האוויר וחיל החלל. משמר החופים כפוף למחלקת ההגנה כאשר הועבר אליה. רק המזכיר (או הנשיא או הקונגרס) יכולים לאשר העברות של שליטה מבצעית בין מחלקות צבאיות לפיקודים הקרביים. יחד עם הנשיא הוא חלק מרשות הפיקוד הלאומי (National Command Authority), והם היחידים שיכולים לאשר שימוש בנשק גרעיני, פעולה הדורשת תיאום ביניהם. המזכיר נמצא במקום השישי בסדר הירושה לנשיאות.
התפקיד נוצר ב-1947 במסגרת חוק הביטחון הלאומי. החוק איחד חלקים מהכוחות והחליף את משרת מזכיר המלחמה במבנה חדש. ב-1949 עבר תיקון שהגביר את סמכויות המזכיר, הכפיף אליו את מזכירי השירותים והפך את הממסד למחלקת ההגנה. מאז חלה נטייה לריכוז ניהולי במחלקה, והחוקים שנוספו, כולל גולדווטר-ניקולס ב-1986, חיזקו את תפקידי השירות המשותף וקבעו דרישות למינוי קצינים בכירים. החוק מחייב "צינון" של שבע שנים לפחות משירות פעיל כדי למנות אזרח כמזכיר, אך הקונגרס אישר פטורים מעטים בלבד: 1950, 2017 ו-2021.
כראש המחלקה, המזכיר הוא הממונה החוקי על כל עובדי ומפקדי מחלקת ההגנה. סמכותו נגזרת מסמכויות הקונגרס והנשיא, והוא מנהל באופן מעשי רבים מההחלטות הצבאיות. המזכיר מפקח על מזכירי הצבא, הצי וחיל האוויר, על ששת ראשי המטות המשולבים ועל מפקדי הפיקודים הקרביים. תפקידים בכירים אלו נדרשים לאישור הסנאט.מסמך ההנחיות המרכזי להגדרת יחסי הכוחות במחלקה הוא הנחיית מחלקת ההגנה 5100.01; הגרסה האחרונה המשמעותית הושלמה ב-2010 על ידי רוברט גייטס.
המזכיר הוא העד הראשי מול ועדות הקונגרס האחראיות לפיקוח על מחלקת ההגנה, במיוחד ועדות הכוחות המזוינים וההקצבות של הסנאט ובית הנבחרים. יש לו גם חלק בתהליכים של פיתוח תוכניות מלחמה אפשריות (תכנון מגירה), תהליך שבו המפקדים הקרביים מנסחים תרחישים ותוכניות מוכנות להגנה או תגובה. במשך השנים נערכו ויכוחים על רמת הפיקוח האזרחי בתוכניות אלה, וביוזמות שונות חיזקו סגני מזכיר ההגנה את מעורבותם במדיניות ובסקירת התוכניות.
מלבד נושאים צבאיים, המזכיר מעורב בדיפלומטיה ובמדיניות חוץ. הוא מארח מקביליו הזרים, נפגש עם מנהיגים זרים ומנהל משא ומתן על הסכמים ביטחוניים. מאז וייטנאם חל גידול ניכר במספר ובטווח הביקורים בחו"ל. דוגמאות בולטות כוללות את מסעו של דיק צ'ייני למזרח התיכון ב-1990 ואת פעילותו הרבה של ויליאם פרי בבניית קשרים בזמן שלום.
המזכיר שכיהן הכי הרבה זמן היה רוברט מקנמארה. דונלד רמספלד צבר כהונה כמעט זהה כשמחשיבים שתי כהונותיו. הכהונה הקצרה ביותר המוזכרת היא של אליוט ריצ'רדסון, שכהונתו נמשכה 114 ימים. בתוך המחלקה המזכיר לעיתים נקרא בקיצור The SecDef. המזכיר המכהן במקור הטקסט הוא פיט הגסת'.
מזכיר ההגנה הוא האיש שאחראי על מחלקת ההגנה של ארצות הברית. הנשיא ממנה אותו, והסנאט (הכנסת של ארצות הברית) מאשר את המינוי.
הוא מפקח על הצבא, הצי, חיל הנחתים, חיל האוויר וחיל החלל. משמר החופים עובד איתו כשהוא נכנס למחלקת ההגנה. רק הנשיא והמזכיר יכולים להורות העברה חשובה של כוחות.
המשרה נוצרה ב-1947 כדי לאחד ולארגן את הכוחות. ב-1949 חיזקו את הסמכויות של המזכיר והפכו את המבנה למחלקת ההגנה. מאז הפכה המחלקה לארגון מרכזי לניהול הצבא.
המזכיר נותן הוראות ומפקח על כל מי שעובד במחלקה. הוא עובד מול ועדות בקונגרס שמפקחות על ההגנה. הוא גם מפתח תכניות מוכנות למצבים שונים, שנקראות תכניות מגירה.
המזכיר נוסע למדינות אחרות לפגוש מנהיגים ולדבר על ביטחון. כך בונים קשרים שעוזרים במדיניות ובשיתוף פעולה.
רוברט מקנמארה כיהן הכי הרבה זמן. יש גם מזכירים שכיהנו זמן קצר מאוד. במקור הטקסט המכהן הוא פיט הגסת'.
תגובות גולשים