מזרקה

מִזרקה היא מתקן נוי שמפעילים בו מים זורמים.
המים זורמים בדרך כלל לתוך אגן היקוות, כלומר קערה או בריכה קטנה שאוספת ומחזירה את המים.
מזרקות יכולות להיות חלק מקיר או מיצמדות לעמוד עצמאי. לעיתים משולבים בהן פסלים.
בחלק מהן משתמשים במסכי מים, מים שנופלים על משטחים חלקים כדי ליצור מראה מיוחד.
מזרקות רבות עומדות בתוך בריכות נוי, ושימור כמות המים נעשה על ידי ניקוז ומיחזור.

יש מזרקות שבהן המים מתיזים כסילון בעוצמה וגבוהים למעלה. דוגמה ידועה היא Jet d'eau על אגם ז'נבה שמגיעה ל־140 מטר.
מזרקת המלך פהד בג'דה היא הגבוהה בעולם, עם תזות עד 260 מטר.
עוד דוגמאות בולטות הן מזרקת הגביע בסיאול, כ־202 מטר, וגייזר גייטווי באילינוי, כ־192 מטר.
המילה הלועזית Fountain נגזרת מלשון הלטינית fons, שפירושה מקור מים.

לפני המצאת המשאבה מזרקות הוזנו בכוח הכבידה ממאגרים גבוהים, כגון מעיינות או אמות מים.
מהנדסי המים ביוון יצרו מזרקות עם חלקים נעים, והרומאים השתמשו בקצות אמות המים כמזרקות ציבוריות.
פונטנה די טרווי ברומא הוזנה מאמת המים של העיר.
כבר במאה ה־16 עיטרו מזרקות גנים של אצולה באיטליה וב הודו.

מזרקות רחצה מיועדות לכך שעוברים ושבים יכולים להירטב.
הן מתוכננות עם גישה נוחה ורצפות מונעות החלקה.
בחלק מהן אין אגן היקוות גלוי; המים מתנקזים דרך הרצפה, מה שמקטין סיכוני טביעה.
המים מטופלים בצורה דומה לבריכת שחייה כדי למנוע מחלות.
כמה מזרקות רחצה משתמשות בתרסיסים עדינים במקום בסילונים חזקים.

מזרקות עכשוויות משלבות בקרה אלקטרונית כדי ליצור אפקטים של זרימה וקפיצות מים.
מערכות שמפסיקות ומחדשות זרימה במהירות מקבלות צורות מים שנראות מפוצלות ולא כסילון אחד.
שילוב של מספר מקוריות התזה יכול לפזר מים רחוק מהבסיס וליצור דינמיקה חזותית.

רוב המזרקות כיום מופעלות על ידי משאבה שמייצרת לחץ, ולא על ידי מאגר גבוה.
המים משתכבים במעגל סגור ונדרשת רק תוספת מדי פעם כדי לפצות על אידוי.
במזרקות קטנות משתמשים לפעמים בתאים סולאריים כדי להניע את המשאבה.
מסננים שומרים על ניקיון המים ומגינים על המערכת.
תאורה, לעיתים תת־מימית, מחזקת את המראה בערב.

בשנת 1937 הציג אלכסנדר קלדר בברצלונה מזרקה שהתיזה כספית במקום מים, כמחווה לכורים שנפגעו.

מזרקת שוקולד היא מתקן הגשה לפונדו.
יש לה תעלות ויחידת חימום שממיסה ושומרת על השוקולד נוזלי, ומשאבה שמחזירה אותו לראש המזרקה.

ישנן מזרקות ידועות בעולם לפי גובהן או עיצובן, כולל אלה שהוזכרו קודם.

תמונות רבות מראות מזרקות מפורסמות, כמו מזרקת המלך פהד ומזרקת סילון המים באגם ז'נבה.

מזרקה היא מקום שבו מים זורמים בקביעות.
המים נפגשים באגן היקוות (קערה שאוספת מים).
יש מזרקות על קירות ויש מזרקות עומדות בפארקים וכיכרות.
בחלקן יש פסלים והן נראות יפות.

חלק מהמזרקות משפריצות מים גבוה אל השמיים.
מזרקת Jet d'eau בז'נבה מושכת מים עד 140 מטר.
המזרקה הכי גבוהה בעולם היא של המלך פהד, עד 260 מטר.

לפני שהמציאו משאבות, מזרקות קיבלו מים מאגמים או מעיינות שמעליהן.
הרומאים ונבונים אחרים הביאו מים באמות ופנו להם כמזרקות ציבוריות.
במאה ה־16 אנשים עשו מזרקות גדולות בגנים באיטליה ובאזורים אחרים.

במזרקות רחצה אפשר להירטב ולעמוד במים.
הן בנויות כך שהרצפה אינה חלקה והמים מסוננים היטב.
יש עיצובים שבהם המים נעלמים דרך הרצפה.

מזרקות חדשות משתמשות בחיישנים ובמחשב כדי לשנות את המים מהר.
כך יוצרים צורות ומופעים של מים שונים.

אלכסנדר קלדר הציג מזרקה שהתיזה כספית ב־1937.
יש גם מזרקות שוקולד שמשמשות להגשת פונדו.

תמונות מראות מזרקות מפורסמות כמו מזרקת המלך פהד ו־Jet d'eau.