מחבואים

מחבואים הוא משחק ילדים פופולרי.

משתתף אחד הוא ה"עומד" (השחקן שסוגר עיניים וסופר). העומד עומד ליד עץ, קיר או עצם אחר, עוצם עיניים וסופר בקול עד מספר מוסכם. בזמן הספירה יתר המשתתפים מתחבאים בגבולות שהוסכמו.

בסיום הספירה העומד פוקח עיניים ומחפש. כשהוא מוצא מישהו הוא רץ לעץ, נוגע בו וקורא "אחת שתיים שלוש" יחד עם שם המתחבא, וכך מפסל אותו. המתחבאים מנסים לגעת בעצם הגבוה ולקרוא "אחת שתיים שלוש" ושם העומד לפני שהעומד יבחן אותם.

משך הספירה נקבע לפי שטח ומשא ומתן בין השחקנים. ישנה דרך לספור ב"עשר-עשרים", הסופר קופץ בעשרה בכל מילה ומסגנן את הספירה כמין שיר, כדי להקל על המתחבאים.

לפני שהוא פוקח עיניים העומד יכול לומר: "כל העומד מאחוריי... אחת שתיים שלוש". אמירה זו מונעת מתיחה שבה מישהו נוגע בעצם קרוב לעומד ונקרא מיד. העומד יכול גם לבקש ממתחבא להשמיע קול: אומרים "דני, השמיע קול" והתשובה המקובלת היא "קוקוריקו תרנגול".

חוק ה-15 דקות: אם העומד אינו מצליח למצוא את כולם בתוך 15 דקות, הוא צריך לספור שוב. מי שנמצא ראשון או ששרד הכי הרבה זמן נחשב למנצח. המפסיד הוא לעיתים קרובות העומד הבא, לפי מנהג המקום.

"גוגואים ודודס,
יו-יו מחבואים
היינו ילדודס
ולא סתם ילדים"

מחבואים הוא משחק ילדים פשוט וכיפי.

יש ילד שסופר בעיניים עצומות. אותו ילד קוראים "העומד" (שזה מי שסופר). שאר הילדים מתחבאים.

בסוף הספירה העומד מחפש. אם הוא מוצא ילד הוא רץ לעץ ונוגע בו. הוא צועק "אחת שתיים שלוש" ואומר את שמו. מי שמתחבא מנסה לגעת בעץ קודם ולקרוא "אחת שתיים שלוש" על העומד.

לפעמים הסופרים מסכימים על זמן. יש גם סגנון שנקרא "עשר-עשרים", סופרים בעשרות כאילו בשיר. לפני הפתיחה העומד יכול לומר משפט מיוחד: "כל העומד מאחוריי..." כדי למנוע רמאות.

אם לא מוצאים את כולם ב-15 דקות הסופר סופר שוב. הזוכה הוא מי שנשאר הכי הרבה זמן או שמצליח לספור את העומד. הפסיד בדרך כלל מי שיהיה העומד הבא.

"גוגואים ודודס,
יו-יו מחבואים
היינו ילדודס
ולא סתם ילדים"