'''איפיגניה באוליס''' נכתב בידי אוריפידס בשנת 410 לפנה"ס. המחזה הוצג לראשונה בארבע שנים לאחר מותו של המחזאי, בפסטיבל הדיוניסיה (פסטיבל דתי ביוון). הוא זכה בפרס הראשון בתחרות.
הסיפור מתרחש בזמן מלחמת טרויה. הצי היווני תקוע באוליס כי אין רוח להפליג. הנביא קלחס מודיע לאגממנון שהאלה ארטמיס כועסת, ולכן הרוחות לא נושבות. קלחס מציע להקריב את איפיגניה, בתו הבכורה של אגממנון, כדי לפייס את האלה.
אגממנון מהסס לשלוח את בתו, אך שולח תחילה הודעה לקליטמנסטרה לשלוח את איפיגניה בטענה שאכילס רוצה להינשא לה. מנלאוס מוצא את ההודעה ומונע את ביטול השליחה. לאחר ויכוחים בין האחים, איפיגניה מגיעה למחנה כשהיא מאמינה שתתחתן באכילס. היא מגלה את האמת, ואכילס כועס ונמנע מלהניח לה להיהרג. בסופו של דבר איפיגניה מסכימה להקריב את עצמה למען יוון. כשהאגממנון עומד להקריבה, האלה ארטמיס מגיעה ומחליפה אותה באייל (עֵז או אייל) שנקרב במקומה. לפי המחזה, איפיגניה נלקחת למקדש ארטמיס, כפי שמתואר גם ב'''איפיגניה בטאוריס'''.
המחזה מאופיין בחוסר בהירות בכמה מישורים: עלילה לא תמיד עקבית, שינויי דעות חדים בדמויות, וסיום שמותיר ספק לגבי אמיתות האירועים. המקהלה (chorus) משחקת תפקיד מרכזי, אך לעתים משבשת את רצף העלילה עם שירים שנראים לא קשורים.
מוטיב החוסר יציבות והטירוף מופיע שוב ושוב. המילה היוונית "ate" (טירוף) משמשת לתיאור מצב שבו אדם פועל כאילו אבד עליו הכוח להבחין נכון.
המחזה מציג קונפליקט מתמשך בין רצון האלים לבין רצון האדם. התוצאה היא עולם של אי־וודאות: קשה להכריע אם יש אלים שמכוונים את המתרחש, או שמדובר בסיפור ללא יסוד אלוהי.
המחזה השפיע על אמנים רבים. הבמאי מיכאל קאקויאניס עיבד אותו לסרט בשם '''איפיגניה'''. המלחין כריסטוף ויליבלד גלוק כתב אופרה בשם "איפיגניה באוליס" שהוצגה בפריז ב-19.4.1774. רומן מאת בארי אנסוורת' (''שיר המלכים'') מתבסס גם הוא על המחזה. יורגוס לאטימוס השתמש בנושא בעבודתו הקולנועית '''להרוג אייל קדוש'''.
אפשר להשוות את המחזה לעקדת יצחק ולסיפור בת יפתח. קווי הדמיון העיקריים הם הדרישה להקרבת הבכור ולבחירות מוסריות קיצוניות. הבדלים מרכזיים: בתנ"ך הפניה היא ישירה מאלוהים, ובאיפיגניה ההנחיה מגיעה באמצעות נביא; בסיום המחזה האלה מחליפה את הנערה, בעוד שבסיפור עקידת יצחק גם שם הוחלף הקורבן.
בתרגום לעברית יש עבודות של אהרן שבתאי, יגאל עזרתי ושמעון בוזגלו (2009).
'''איפיגניה באוליס''' נכתב בידי אוריפידס לפני הרבה שנים. המחזה הוצג בפסטיבל הדיוניסיה וניצח בתחרות.
בזמן מלחמת טרויה הצי היווני תקוע באוליס כי אין רוח. הנביא קלחס אומר שארטמיס, האלה, כועסת. כדי שהרוחות ישובו, מציעים להקריב את איפיגניה, בתו של אגממנון.
אגממנון שולח הודעה שאיפיגניה תישלח לטקס תחת שקר על נישואים לאכילס. מנלאוס מונע ביטול ההודעה. איפיגניה מגיעה למחנה ולאט מגלה שהקרבה מתוכננת. אכילס רוצה להגן עליה. בסוף, כשהאגממנון עומד להקריב אותה, האלה ארטמיס מחליפה אותה באייל. איפיגניה נלקחת למקדש שלה.
המחזה מדבר על החלטות קשות, על כעס האלים, ועל הצרות של בני אדם. יש בו גם הרבה ספקות: לא תמיד ברור מה באמת קרה. המקהלה (קבוצת זמרים) שואלת שאלות ומוסיפה מחשבות בסיפור.
הסיפור השפיע על סרטים, אופרה וספרים. המלחין גלוק כתב אופרה, ובמאים עיבדו את המחזה לקולנוע.
העלילה דומה סגנונית לעקדת יצחק ולסיפור בת יפתח. ההבדלים הם בדרך ההוראה ובסיום: כאן האלה מחליפה את איפיגניה באייל.
המחזה תורגם לעברית על ידי אהרן שבתאי, יגאל עזרתי ושמעון בוזגלו.
תגובות גולשים