מחיית זכר עמלק

''מחיית זכר עמלק'' היא מצוות עשה שמקורה במקרא. המצווה נועדה להגמיש את זרעו של עמלק, שכן לפי המסופר עמלק תקף את בני ישראל כשהם חלשים במסע אחרי יציאת מצרים.

המקרא מציין את התקיפה של עמלק נגד החלשים. בעקבות זאת נקבע עמלק כאויב מיוחד של ישראל.

יש דעות שונות לגבי מי חייב במצווה. ספר החינוך טוען שהמצווה חלה על כל יהודי בכל זמן. לעומתו, הרמב"ם והרמב"ן (פוסקים חשובים) סברו שהמצווה חלה רק על ציבור שלם או על מלך, ורק בשעת מלחמה. הרמב"ם מוסיף שיש לקרוא לאויבים לשלום לפני שמנהלים מלחמה.

שאול המלך נצטווה בידי שמואל להשמיד את עמלק כולו, כולל מלכם אגג (אגג = מלך עמלק) ואת הבהמות. שאול השאיר את אגג ואת מיטב הבהמות, וכישלון זה הוזכר כגורם לנישולו מהממשלה.

בימינו קשה לזהות מי הוא עמלק מבחינה אתנית, ולכן משמעותה המעשית אבדה ברוב ההלכות. יש דעות הרואות במצווה דבר שאינו בר השגה ליחיד היום, ואחרות שמקשרות את רעיון העמלק לצוררים רעיוניים או היסטוריים. חלק מהפוסקים, ביניהם רבנים מודרניים, דנו בשאלה האם המצווה נותרה רלוונטית.

כיום יש רוב מנהגים סמלים במקום מעשה פיזי. מנהג נפוץ הוא להשמיע רעש בעת אזכור השם המן בעת קריאת מגילת אסתר (מגילה = ספר שקוראים בפורים). מנהג נוסף הוא לכתוב את שמות 'המן' או 'עמלק' על חפצים ולמחקם. יש הסבורים שהמנהג התקבל מתוך הרגל להכות אבנים אחת בשנייה כדי "למחוק" את השם. במקומות ותקופות שונים עוררו מנהגים אלה חילוקי דעות, למשל מפני שהם הפריעו לקריאת המגילה.

בתלמוד ובמקורות מוקדמים מוזכר גם מנהג של בובה דמוית המן שהעלו באש בפורים. מנהג זה נאסר בידי חלק מהשלטונות במאות מוקדמות, אך שרד בתקופות שונות עד העת העתיקה המאוחרת.

''מחיית זכר עמלק'' היא מצווה מהמקרא על עמלק. עמלק היה עם שתקף את בני ישראל כשהם היו חלשים.

המקרא אומר שעמלק תקף את החלשים. כי כך נוצר האויב הזה.

חוקרים שונים אמרו דברים שונים. יש שטענו שכל יהודי חייב בזה. אחרים אמרו שזה רק לציבור או למלך, ובדרך כלל בזמן מלחמה.

שאול המלך קיבל צו להשמיד את עמלק. הוא רצה לשמור חלק מהשבויים והבהמות והגיע עמו קושי בכך.

כיום קשה לדעת מי הוא עמלק. לכן רוב האנשים רואים את הרעיון כסמלי ולא מעשי.

בערב פורים שומעים רעש כשקוראים את שם המן במגילת אסתר. (מגילה זה ספר שקוראים בפורים.) יש גם מנהג לכתוב את השם ולמחקו. פעם היו גם בובות המן שהבעירו, אבל זה נאסר על ידי שליטים במקומות מסוימים.