מחיקה ביסקסואלית

מחיקה ביסקסואלית היא דפוס חברתי שבו מתעלמים, מעוותים או מוחקים עדויות לזהות ביסקסואלית. ביסקסואליות היא משיכה למגוון מיניים, כלומר למשני המינים או יותר. מחיקה זו נובעת לרוב מביפוביה, שהיא דעה שלילית או פחד כלפי ביסקסואלים.

מחיקה נפוצה היא תיוג בני אדם לפי בן/בת הזוג שלהם: אם מישהו בזוגיות עם אדם מהמין השני הוא נחשב להטרוסקסואל, ואם הוא בזוגיות חד-מינית הוא נחשב להומו. יש גם אמונה שפשוט זו שלב שיעבור, ושבסוף האדם "יבחר צד". השקפות כאלה מציגות ביסקסואלים כמבולבלים או לא אותנטיים.

חוקר קנג'י יושינו זיהה שלוש סיבות שמובילות למחיקה: פחד מפגיעה ביציבות הזהות המינית, שמירה על חשיבות המגדר (הרעיון שמשיכה תלויה במגדר בלבד), ותחזוק הנחה שהביסקסואליות לא מתאימה למונוגמיה. מטרה של אנשים יכולה להיות שימור סדר חברתי פשוט יותר.

גם בתוך הקהילה ההומוסקסואלית מזוהים מניעים למחיקה אצל גברים. חלקם מדחיקים פנטזיות או חוויות עם המין השני כדי לשמר זהות הומוסקסואלית או הטרוסקסואלית. מחקרים מראים שלפעמים אנשים שמזדהים כסטרייטים חוו פנטזיות או מעשים עם בני אותו המין, אך אינם מגדירים את עצמם כביסקסואלים.

הצגה נוספת היא התיוג של ביסקסואליות כהיפר-סקסואלית: פירוש הדבר שאדם נתפס כנתון לתשוקות בלתי נשלטות, ומושמטת ממנו הסוכנות שלו, היכולת לבחור ולהחליט על מערכות יחסים.

מחיקה ביסקסואלית מתרחשת גם בחברה הרחבה וגם בתוך קהילת הלהט"ב. לפעמים הביסקסואלים אינם מוזכרים כאשר מדברים על זכויות להט"ב, או שהם משוללים זכויות בגלל שהנחה שהם "לא יציבים" נפוצה בבית המשפט ובחברה. נשים ביסקסואליות הושפעו במיוחד; לעתים הן הוצגו כ'לא רדיקליות' או הוצאו מהדיון הפמיניסטי.

ייצוג ביסקסואלים בתקשורת נמוך ולעתים סטריאוטיפי. דמויות ביסקסואליות מוצגות לעיתים כאימפולסיביות, דו־פרצופיות או כצעצועים של דימוי מיני. נשים ביסקסואליות מקבלות ייצוג יתר בפורנוגרפיה, אך זה לרוב חותר תחת סוכנותן ומציג אותן במסגרת מבט גברי.

דמויות מפורסמות שהזדהו כביסקסואליות, כמו פרדי מרקיורי או דייוויד בואי, מוצגות בתקשורת לעיתים כהומואים בלבד. כך זהותם נגוזת או מומרצת.

במדיה כמו טלוויזיה יש התחלה של ייצוגים עמוקים ומגוונים יותר. סדרות מסוימות מציגות דמויות רבות-ממדיות מהקהילה הגאה, כולל ביסקסואלים, עם התמודדויות אמיתיות של השתייכות וזהות.

בתיאוריות מודרניות יש ניסיון להרחיב את ההבנה של מיניות מעבר לבינאריה. אלטרנטיבות כמו "מיניות ממדית" רואות משיכה כציר שמכיל היבטים נוספים. פסיכולוגים וסוציולוגים מתחילים לחקור ביסקסואליות יותר במאה ה-21. הקמת כתב העת "Journal of Bisexuality" בשנת 2000 סייעה לכך.

מחקרים מודרנים מצביעים שביסקסואלים חשופים ללחץ נפשי גבוה יותר עקב השוליות. מטפלים היום ממליצים לאשרר את הזהות הביסקסואלית ולהתייחס אליה באופן מקצועי, כדי למנוע נזק טיפולי ולסייע בתהליך זהותי.

לסיכום, מחיקה ביסקסואלית היא תופעה חברתית רחבה. היא פוגעת בנראות, בזכויות ובבריאות הנפש של ביסקסואלים. התגברות הנראות, מחקר אקדמי וייצוג מדיה מדויק יכולים לצמצם את המחיקה הזו.

מחיקה ביסקסואלית היא כאשר שוכחים או מתעלמים מביסקסואלים. ביסקסואליות פירושה משיכה לשני המינים או יותר. לפעמים אנשים אומרים שביסקסואליות "אינה אמיתית". זה לא נכון.

אנשים מוחקים ביסקסואליות כשמתייגים מישהו לפי מי שהוא איתו. למשל, אם הוא בזוגיות עם אישה אומרים שהוא הטרוסקסואל. אם הוא בזוגיות עם גבר אומרים שהוא הומו. זה מחטיא את העובדה שהוא ביסקסואל.

יש כמה סיבות למחיקה. חלק מהאנשים מפחדים שאם ביסקסואליות קיימת, אז האופן שבו הם מזדהים יהיה פחות ברור. אנשים אחרים לא מבינים שמישהו יכול לאהוב אנשים משני המינים.

גם בתוך חברים של הקהילה יש פעמים שמקשים על גברים שמרגישים משיכה לשני המינים. הם עלולים להסתיר זאת כדי להרגיש חלק מקבוצה.

מחיקה קורה גם מחוץ וגם בתוך קהילת הלהט"ב. לפעמים ביסקסואלים נדחקים החוצה וגם מתקשים לקבל זכויות מסוימות.

בטלוויזיה ובסרטים אנשים ביסקסואלים מצטיירים לא נכון. לפעמים מציגים נשים ביסקסואליות רק כדי להרשים, ולא מראים שהן יכולות לבחור בעצמן.

יש סדרות שמראות דמויות אמיתיות ומגוונות מהקהילה. זה עוזר להבין ביסקסואליות טוב יותר.

חוקרים החלו ללמוד ביסקסואליות יותר בזמן האחרון. זה עוזר לשפר טיפול ולצמצם שטויות ונזק.

בסופו של דבר, חשוב להקשיב לאיך אנשים מגדירים את עצמם. חשוב לא למחוק אותם.