מערכת הבריאות בישראל היא בעיקר ציבורית ונתמכת על ידי המדינה. כל תושב זכאי להצטרף מלידה לאחת מארבע קופות החולים הראשיות: כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית. קבלת שירותים בסיסיים מבוססת על חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ-1995, שהפך את הביטוח לחובה.
המערכת התפתחה מתוך שירותי הבריאות בתקופת המנדט והקופות הוקמו פעמים רבות על ידי ארגוני עובדים. בעבר שילמו החברים דמי חבר, והעבודה הארגונית של הקופות עיצבה את השירותים עד לרפורמה הגדולה של שנות ה-90.
החוק מ-1995 הגדיר סל בריאות של שירותים ותרופות שכל קופה חייבת לספק. המימון מגיע מדמי ביטוח שנגבים באופן פרוגרסיבי (כלומר לפי יכולת התשלום) ומהתקציב הממשלתי. הקופות מקבלות תשלומים לפי "נוסחת קפיטציה", שיטה שמחלקת כספים לפי מספר חברים, גיל והתפלגות סיכונים. בנוסף יש ביטוח משלים פרטי לשירותים שלא כלולים בסל.
הרפואה בקהילה מספקת טיפולים שוטפים, חיסונים, מניעת מחלות ושיקום בסביבה הקרובה. המטרה היא להפחית אשפוזים מיותרים ולספק טיפול קרוב לבית. קופות החולים מנהלות מרפאות ציבוריות ומסדרות עם רופאים עצמאיים.
כללית מפעילה רשת מרפאות רחבה שבה מועסקים רופאים כשכירים. קופות אחרות מסתמכות לרוב על רופאים עצמאיים ומרפאות חוץ.
"טיפת חלב" הן תחנות שמעניקות שירותי מעקב לפני ובמהלך ההיריון, חיסונים לילדים ובדיקות גדילה והתפתחות עד גיל שש. התחנות מופעלות על ידי המדינה, קופות חולים ורשויות מקומיות.
יותר שירותים שניתנו בעבר בבתי חולים ניתנים היום במרפאות ובמכונים בקהילה. כך חולים מקבלים טיפולים קרוב לבית ולחסוך עלויות.
יש בישראל בתי חולים כלליים ומיוחדים. כ-30 בתי חולים כלליים פרוסים בארץ. חלקם בשליטה ממשלתית, חלקם בעמותות ופרטיים.
בתי חולים מסווגים לפי יכולתם לטפל בפצועים קשים. המרכזים המתקדמים ביותר נקראים "מרכזי-על". עד 2023 סווגו שבעה מרכזי-על, ויש צעדים לשדרג בתי חולים נוספים בזמן חירום.
רוב הנשים בוחרות ללדת בבית חולים. מחלקות יולדות בבתי חולים גדלות ומציעות שירותים מתקדמים, כולל טיפול בפגיות.
טיפול נפשי נעשה בקהילה ובאשפוז במרכזי בריאות הנפש. מאז 1995 המדינה מממנת אשפוז פסיכיאטרי מלא. חוקי אשפוז מגדירים מתי מותר לאשפז אדם בלי הסכמתו, ורק אם הוא מסוכן לעצמו או לאחרים.
דו"חות מ-2022 מגלים עומסים וקיצוצים בכוח אדם. חסר של כ-900 עובדים במרכזים אלה הוביל לזמני המתנה ארוכים וטיפול פחות נגיש בפריפריה ובקרב קבוצות אתניות שונות.
בישראל יש מעל 300 מוסדות סיעודיים עם יותר מ-17,000 מיטות. חולים סיעודיים זקוקים לעזרה יומיומית. האשפוז הסיעודי ממומן בחלקו על ידי המדינה, אך משפחות משלמות בדרך כלל אחוז מהעלות.
שיקום אחרי פציעה או מחלה כולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפולים שמטרתם להחזיר תפקוד.
מערכת הבריאות מוסדרת בחוקים שמגדירים מי יכול לעבוד במקצועות השונים ובזכויות המטופלים. האגף לפיקוח על מערך האשפוז הוקם ב-2016 לפיקוח פיננסי על בתי חולים ציבוריים.
ישראל מפתחת טכנולוגיות רפואיות רבות, כולל הפריה חוץ-גופית, שימוש בתאי גזע, לפרוסקופיה (ניתוחים זעירים) וטכנולוגיות נוספות המקדמות טיפול רפואי.
דו"חות מבקר המדינה וסקירות ציבוריות הצביעו על ליקויים בניהול וחלקן של הפרות אתיות. גם קיימת ביקורת על עומסים וכמות מיטות אשפוז נמוכה ביחס למדינות מפותחות.
הוצאות הבריאות הציבוריות יחסית נמוכות בין מדינות ה-OECD. מספר המיטות לאשפוז נמוך, ויש צפיפות בבתי חולים, שהובילה לניהול משברים ומחסור בצוותים, בעיקר בתחום הסיעוד ובריאות הנפש.
במהלך אירועים כמו מלחמות ומגפות ננקטו צעדים זמניים: הסבת מחלקות, גיוס סטודנטים והעברת שירותים לחדרים ממוגנים. עם זאת, פערים מבניים נותרו, בעיקר בפריפריה.
יש דיונים ציבוריים על תופעות של שוחד ופרוטקציה במערכת הבריאות. סקרים מצביעים על שיעורי דיווח על תשלומים לא-רגילים בממשק מטפל-מטופל.
ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה במהלך השנים, אך עדיין נותרת יחסית נמוכה בהשוואה למדינות מפותחות. תוחלת החיים בישראל גבוהה יחסית. שיעור הרופאים והאחיות לנפש נמוך מעט מהממוצע במדינות ה-OECD.
קיימים פערים בין המרכז לפריפריה בהיקף שירותים, בכוח אדם ובתשתיות. בפריפריה יש מחסור במיטות אשפוז, מומחים ותשתיות מתקדמות. גופים ממשלתיים ניסו לתמרץ השקעה בפריפריה דרך תוכניות והעדפות תקציביות.
התוכניות כללו הגדלת רופאים ואחיות בפריפריה, שיפור תשתיות ותמריצים לקופות החולים להשקיע באזורי פריפריה.
בישראל רוב הטיפולים שייכים למדינה. כל תושב יכול להצטרף לאחת מארבע קופות החולים: כללית, מכבי, מאוחדת וללאומית. החוק מ-1995 הבטיח שכל אחד יקבל טיפול רפואי בסיסי.
טיפת חלב היא מקום שבו בודקים את תינוקות ונותנים להם חיסונים. הן גם עוזרות לאמהות בזמן ההיריון.
יש מרפאות קהילתיות וטיפולים קרוב לבית. יש גם בתי חולים לכל מיני בעיות, ובתי חולים מיוחדים לשיקום ולנפש. חלק מהם שייכים למדינה, וחלק פרטיים.
=מה קורה כשיש חירום?
במלחמות ובמגפות מוסיפים כוח אדם וחדרים מיוחדים. לפעמים מעבירים מחלקות כדי להגן על חולים.
לפעמים אין מספיק מיטות ורופאים. בפריפריה, כלומר בצפון ובדרום, המצב קשה יותר. יש גם מחסור בעובדים בתחום בריאות הנפש.
ישראל מפתחת טכנולוגיות רפואיות רבות. זה עוזר לטיפולים מודרניים ולחולים רבים לחזור לבריאות.
תוחלת החיים בישראל גבוהה. עם זאת יש פערים בין אזורים שונים וחוסר בכוח אדם בתחומים חשובים.
תגובות גולשים