מחנה השמדה

מחנה השמדה (בגרמנית: Vernichtungslager) היה מתקן שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה להשמדה שיטתית, בעיקר של יהודים. הגרמנים כינו זאת "הפתרון הסופי" (Endlösung), כלומר התוכנית להשמדת יהדות אירופה.

בתחילת 1941 נהרגו המונים בירי ובחיסולים מקומיים. שיטה זו הוכחה כאיטית, גלויה מדי ולעיתים העיקה נפשית על היורים. לכן פותחו מחנות השמדה מצויידים באמצעים של הריגה המונית, בעיקר גז.

מחנות ריכוז הוקמו כבר מ-1933 כדי לכלוא מתנגדי משטר. רבים הפכו למתקנים של עבודת כפייה, ניסויים רפואיים ולהשמדה. דכאו היה הראשון, ולאחריו נפתחו מחנות כמו בוכנוואלד ומאוטהאוזן. לפני המלחמה נכלאו בהם מאות אלפי אסירים.

וועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 גיבשה את ה"פתרון הסופי". מאז הוסבו מחנות ריכוז למחנות השמדה, וחלק מהם נבנו מראש כדי להמית במהירות.

הניסוי הראשון בגז ציקלון בוצע באושוויץ בספטמבר 1941. מחנה ההשמדה החלמנו (אדנקוב) התחיל בהמתות ניסיוניות בדצמבר 1941. לאחר מכן הוקמו מחנות ייעודיים בפולין: אושוויץ-בירקנאו, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק. במחנות אלו נרצחו בגז כ־3,500,000 יהודים.

שיטות ההמתה השתנו: באושוויץ ומיידנק השתמשו בציקלון־B, בעוד שבבלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה השתמשו בפחמן חד־חמצני מהמנועים.

הגרמנים שמרו על סודיות ודאגו להטעות את האוכלוסייה והקורבנות. המחנות הוצגו כריכוז ועבודה, ושימוש בשלטים כמו "העבודה משחררת" הותיר רושם של מקומה של עבודה. תאי הגז הוסתרו כמקלחות, ולעתים היו עציצים ודשא מעליהם.

לקראת סוף המלחמה ניסו הנאצים למחוק עדויות. הם פוצצו תאים ומשרפות, שרפו מסמכים והקימו יחידות לשריפת הגוויות. גם אנשי הזונדרקומנדו, שעסקו בטיפול בגופות, הושמדו לעיתים כדי למחוק עדים.

מרידות היו נדירות. בין הידועות: מרד טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943, בריחה מסוביבור ב-14 באוקטובר 1943, ומרד של אנשי הזונדרקומנדו באושוויץ-בירקנאו ב-7 באוקטובר 1944. רוב המורדים נתפסו או נרצחו.

כוחות בעלות הברית ערכו גיחות צילום באזורי המחנות ב-1944. ב-1978 ו-2001 נחשפו צילומי אוויר ומסמכים, כולל מברק של קצין נאצי בשם הרמן הפלה מ-18 בינואר 1943. במברק זה נמסרו מספרים לגבי קורבנות בבלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק בשנת 1942. המידע הזה מחזק את הראיות להשמדה המונית ולכך שהבעלות הברית ידעו על ההשמדה בזמן אמת, אך לא עצרו אותה.

הערכת המספרים משתנה, אך ההערכה הכוללת של נספי השואה נותרה בסביבות שישה מיליון. מחנה מיידנק נרכש על ידי הרשת והכיל ככל הנראה כ־60,000 יהודים מתוך כ־200,000 קורבנות כלליים באותו אתר. שישה מחנות השמדה עיקריים הוקמו בפולין והיו מרכז ההשמדה הגדול של הנאצים.

מחנת השמדה היא מקום שבו הנאצים רצחו אנשים במכוון. המטרה העיקרית הייתה להשמיד יהודים.

מחנות ריכוז (KZ) הוקמו בגרמניה מ-1933 כדי לכלוא את מי שהנאצים לא רצו. חלקם הפכו למחנות עבודה ולהשמדה.

כמה מחנות גדולים היו בפולין. המחנות המפורסמים הם אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה, סוביבור, בלז'ץ וחלמנו. בניסיון הראשון השתמשו בגז שנקרא ציקלון כדי להרוג אנשים.

הנאצים ניסו להסתיר את מה שקורה שם. הם קראו לשטח "מקלחות" והציבו שלטים שממש לא אמרו את האמת. הם גם שרפו מסמכים וסימנו את האתרים כדי למחוק זכר.

כמה אסירים הצליחו לברוח ולעיתים מרדו. מרידות גדולות היו בטרבלינקה, בסוביבור ובאושוויץ. רוב הברחים נתפסו, אבל חלק ניצלו.

לבעלות הברית היו תמונות ומסמכים ששימשו להראות מה קרה. למרות זאת, המחנות לא הופצצו במיוחד בזמן המלחמה.

כמעט שישה מיליון יהודים נספו בשואה. רק במחנות ההשמדה בגז נרצחו מיליוני אנשים.