מחנה ישראל

שכונת מחנה ישראל היא השכונה היהודית השנייה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. היא נועדה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם, כחלק מהתהליך שנקרא "היציאה מן החומות". השכונה הוקמה ברובה על ידי יהודים יוצאי צפון אפריקה, שנקראו גם מערבים או מוגרבים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 גדלה עדת המערביים והגיעה לכ-25% מהיהודים הספרדים בעיר. הרב דוד בן שמעון, שכונה רדב"ש, עלה מירוקו ב-1854 עם קהל תלמידים. ב-1860 הושג הסכם שאפשר לעדה לשלוח שד"רים (נציגים לגיוס תרומות) ולנהל קופה משל עצמה. כך נוצרה היכולת להקים שכונה נפרדת.

בשנת 1865 רכש רדב"ש קרקע ליד בריכת ממילא. המקום היה זול כי נטה להצפות בעונת הגשמים. בלב השכונה הוקם בית כנסת שנקרא "צוף דבש", על שם ספרו של הרב. השכונה נבנתה לאט ומצבה הכלכלי היה קשה. עד סוף המאה ה-19 התגוררו בה כ-30 בתי אב. הבתים סודרו סביב חצר מרכזית שבה בור מים (מאגר שתייה). ככל הנראה היו גם שערים שננעלו בלילות.

לאחר מות הרב פרצו משברים חברתיים וציון מחלוקות על ירושות פגע ביציבות הקהילה. השכונה ננטשה והוחזרה למגורים כמה פעמים, גם במאה ה-20.

מחנה ישראל היא שכונה בירושלים שנבנתה מחוץ לחומה. את השכונה בנו יהודים שגרו בעיר העתיקה. רובם באו מצפון אפריקה. (מוגרבים = יהודים מצפון אפריקה.)

הרב דוד בן שמעון הגיע מירוקו ב-1854. ב-1860 קיבל המנהיג אישור שמאפשר לשלוח שד"רים. (שד"רים = אנשים שבאים לבקש תרומות.) זה אפשר להקים שכונה משל העדה.

ב-1865 קנו קרקע ליד בריכת ממילא. המקום היה זול כי הציף במים בגשם. בלב השכונה היה בית כנסת שנקרא "צוף דבש". בסוף המאה ה-19 חיו שם כ-30 משפחות. הבתים עמדו סביב חצר עם בור מים. (בור מים = מקום ששומרים בו מים.) לפעמים היו שערים שננעלו בלילה.

אחרי מותו של הרב היו ויכוחים על ירושות. לפעמים אנשים עזבו את השכונה וחזרו אליה שוב גם במאה ה-20.