מחנה ישראל (מדבר סיני)

מחנה ישראל היה הסידור של חניית שבטי ישראל ונסיעתם במדבר סיני. משה קבע את המבנה לפי מצוות ה׳, כפי שמתואר בפרשת במדבר. המושג כולל את שטח המחנה שבו חנו רוב השבטים, בנפרד ממחנה הכהונה וממחנה הלוים.

בית האב חנה עם שבטו. לכל שבט היה דגל או נס, ושלושה שבטים יחד יצרו מחנה. ארבעת המחנות הראשיים נקראו על שמות שבטים שנבחרו לעמדם: יהודה, ראובן, אפרים ודן. נערך מפקד כדי לדעת כמה זכרים מגיל עשרים ומעלה יש בכל שבט.

הלוים חנו באמצע המחנה והיו מחולקים לקבוצות עם מיקום קבוע. משה, אהרן ובניו, הכוהנים, חנו בצד המזרחי, ליד מחנה יהודה. בני קהת חנו בצד הדרומי, בני גרשון במערב ובני מררי בצפון. בתוך שבט הלוים היה אוהל מועד במרכז.

מחנות השבטים סודרו כך שכל מחנה מכיל שלושה שבטים. במחנה יהודה היו גם יששכר וזבולון. למחנה ראובן הצטרפו שמעון וגד. במחנה אפרים היו גם מנשה ובנימין. במחנה דן, נפתלי ובני דן. ליד כל מחנה חנו קבוצות הלוים שאחזו בציוד המשכן בזמן הנסיעות.

לכל שבט ומחנה היה דגל. הדגל סימל זהות, סדר וחירות העם שיצא ממצרים. הדגל עזר לאנשים להתרכז סביב נקודה בזמן החנייה. המסורת רואה בדגל גם סמל לקשר בין העם למקורותיו.

כמו במדבר, בזמן המקדש היו גם מחנות בירושלים. מטרתן הייתה להרחיק טמאים, אנשים במצב טומאה, כלומר כאלה שאסור להם להתקרב למקום קדוש, מהר הבית ומהמקדש.

מחנה ישראל הוא סידור החנייה והנסיעה של שבטי ישראל במדבר. זה הוקבע על ידי משה לפי דברי ה׳.

כל משפחה חנתה ליד משפחתה. שלושה שבטים ידעו יחד מחנה אחד. היו ארבעה מחנות מובילים: יהודה, ראובן, אפרים ודן. ענו גם על מפקד כדי לספור אנשים מגיל עשרים.

הלוים חנו במרכז סביב המשכן. הלוים התחלקו לכמה קבוצות עם מקומות קבועים. הכהנים חנו במזרח ליד מחנה יהודה. קבוצות אחרות חנו בדרום, במערב ובצפון.

לכל שבט היה דגל. הדגל עזר להבין איפה כל משפחה חונה. הדגל גם הראה שהעם כבר חופשי ממצרים.

גם בירושלים היו מחנות. הם שימשו כדי להרחיק טמאים. טמא = מישהו שאסור לו להיכנס למקום קדוש כרגע.