מחצבות הגופרית בארי

מחצבות הגופרית בבארי הן מחצבות נטושות כ-3 ק"מ מערבית לקיבוץ בארי, ליד שמורת בתרונות בארי. המחצבות הופעלו בתקופת המנדט הבריטי על ידי החברה הארץ-ישראלית למחצבות גופרית בע"מ. הן פעלו בעיקר בין השנים 1933, 1943, עם פעילות מצומצמת במלחמת העולם השנייה, והופקו מהן כ-8,800 טונות גופרית. אדמות המחצבות נרכשו ב-1944 על ידי חברת תנובה אקספורט, ונבנה עליהן קיבוץ בארי. לאחר הקמת מדינת ישראל בחנו את כדאיות ההפקה, והוחלט לנטוש את המחצבות כלא כדאיות כלכלית.

הגילוי נעשה מתוך סיור של ליאונרד לויד וויליאמס, גאולוג ומהנדס מכרות בריטי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בשנות ה-20 ערך סקרים וגילה מרבצים משמעותיים. בשנים 1930 הקים את "החברה הארץ-ישראלית למחצבות גופרית בע"מ" וקיבל זיכיון הפקה. המכונות הובאו מבריטניה. העובדים היו בעיקר מעזה ובדואים מהאזור; בתנאים קשים נאלצו להביא פועלים ממקומות אחרים.

ייצור הגופרית נעשה בכל שנות ה-30 והתחיל להיחשב פחות רווחי בשנות ה-40. חלק מהמוצר נמכר בארץ לשימוש חקלאי, וחלק י-export ליעדים כמו מצרים וטורקיה. הכרייה הופסקה לפרקי זמן שונים, חודשה במתכונת מוגבלת בין 1941, 1943, והאתרים נסגרו סופית באמצע שנות ה-40.

הכרייה הגיעה לעומק של כ-10 מטרים, שם נמצאה ריכוז גופרית של כ-20%. בעומק רב יותר הריכוז ירד והכרייה לא הייתה כלכלית. העפרה הועברה בקרונות קטנים על מסילה אל מבנה המפעל, שבו עמד הכבשן (תנור גדול לייצור הגופרית). שרידי המבנה והמסילה עדיין נראים בשטח.

עם הזמן פחת הביקוש הגלובלי לגופרית בתעשיות הנשק, והגופרית נותרה בעיקר לשימוש חקלאי. ויליאמס עבר לעבוד באזור אילת. אדמות המחצבות הועברו ב-1944 לרשות קרן קיימת והוקם קיבוץ בארי. הערכות ראשוניות לגבי מאגר הגופרית הוקטנו מספר פעמים, עד שאומדן סופי הפחית את הכמות ההרשמית, וההפקה ננטשה כלא כדאית.

התאוריות להיווצרות הגופרית במקום השתנו עם השנים. הוצעו מקורות געשיים, עליית גופרית מותכת, ומעיינות גזים גופריתיים. ההסבר המקובל כיום מדבר על יצירת גופרית בלגונות קדומות שנוצרו כאשר ציר הבאר-עזה נחסם. הגופרית נוצרה ממקור של סולפט ימי (מלחים מהים המכילים גופרית). כדי שהגופרית תשמר נדרשה אינטראקציה עם ברזל, עם חומר אורגני, או חשיפה לגזים כמו מתאן. גם פעילות טקטונית של עליות וירידות בקרקע סייעה בלכידת ותהליך היווצרותה.

מחצבות הגופרית בבארי נמצאות כ-3 ק"מ מהקיבוץ בארי. גופרית היא מינרל צהוב. היא שומשה בחקלאות ובתעשייה.

גאולוג בריטי בשם ליאונרד וויליאמס מצא את הגופרית אחרי מלחמת העולם הראשונה. ב-1930 נוסדה חברה שפתחה את המחצבות. הכרייה התרחשה בשנות ה-30. הופקו כ-8,800 טונות גופרית.

העפרה הוצמדה בקרונות קטנים על מסילה אל כבשן. כבשן הוא תנור גדול שמייצר חומר מהאדמה. שרידי המבנה וכבשן נראים שם עד היום.

ב-1944 נמכרו האדמות לחברת תנובה אקספורט. אחר כך הוקם קיבוץ בארי על האדמות. לאחר הקמת המדינה בדקו אם כדאי להמשיך לחצוב. בסוף הוחלט לוותר והמחצבות ננטשו.

מומחים חושבים שהגופרית נוצרה בלגונות קדומות, במקום שבו היה ים פעם. מלחי הים (סולפטים) השתנו והפכו לגופרית. גם ברזל, חומרים אורגניים ותנועת הקרקע עזרו שתהליך זה יקרה.