מטא-פילוסופיה

מֵטָאפִילוֹסוֹפְיָה היא חקר הפילוסופיה עצמה. היא בוחנת מהי הפילוסופיה, אילו הנחות עומדות ביסודה, מה שיטותיה ומה מטרותיה.

מֵטָאפִילוֹסוֹפְיָה שואלת שאלות כמו: מה הערך של העיסוק בפילוסופיה, ומה אפשר להשיג בעזרת ההבנה הפילוסופית.

יש שתי סברות עיקריות לגבי מהות הפילוסופיה. הסברה הראשונה, שתואמת יותר לרציונליסטים (הגורסים שהתבונה חשובה כדי להבין את העולם), רואה בפילוסופיה דרך למצוא משמעות וחיים טובים. פילוסופים כמו אפלטון ושפינוזה טענו שהפילוסופיה מספקת לאדם דרך טובה לחיות, שאינה תלויה בדברים חומריים.

הגישה השנייה מדגישה את הקושי לעבור מתיאור של המציאות אל מסקנות על מה שראוי. זהו רעיון ה"ראוי-מצוי": אי אפשר להפיק טענה נורמטיבית (טענה על מה שראוי) רק מתיאור המציאות. לפי גישה זו, תפקידה של הפילוסופיה שונה, היא חוקרת שאלות ושפה, ולא תמיד נותנת תשובות ערכיות.

לודוויג ויטגנשטיין דיבר על בעיות השפה והמשמעות, וטען שחלק מהשאלות הגדולות אין להביען במילים. עבורו, חלק מהפילוסופיה מגלה שהשאלות עצמן חסרות מובן מדויק.

מֵטָאפִילוֹסוֹפְיָה (חקר הפילוסופיה) בודקת מהי הפילוסופיה. פילוסופיה היא חקר רעיונות גדולים כמו טוב ורע.

חלק מהאנשים אומרים שהפילוסופיה עוזרת למצוא דרך טובה לחיות. אפלטון, פילוסוף מפורסם, חשב כך.

אחרים אומרים שלא תמיד אפשר לענות על כל השאלות במילים. ויטגנשטיין, פילוסוף אחר, אמר שחלק מהשאלות לא ניתנות להבעה בשפה.