מטאפיסיקה (אריסטו)

מטאפיזיקה (מיוונית: τὰ μετὰ τὰ φυσικά, "מה שאחרי הטבע") היא אחת היצירות הפילוסופיות החשובות של אריסטו. החיבור כולל 14 ספרים. השם ניתן על ידי עורכיו משום שהונח אחרי הספר על הפיזיקה, ועצמו אריסטו כינה זאת "פילוסופיה ראשונה" (מונח שלו שמתייחס לחקר יסודות הקיום).

החיבור אינו ספר אחיד אלא אוסף של סיכומים וטיוטות שחוברו יחד. יש בעיות במניין: לעתים הספרים מסומנים לפי האותיות היווניות, ולעתים לפי מספרים. ספרים 7, 9 נחשבים ליחידה מרכזית שמשקפת את שיטתו של אריסטו בתחום.

הספרים האחרים מקבצים נושאים ספציפיים הקשורים למטאפיזיקה.

המטאפיזיקה חוקרת את התכונות המשותפות לכל מה שקיים. היא דנה בתורת היש, בחומר ובצורה, בסיבתיות, במתמטיקה ובה"עצם הראשון" (הישות הראשונית שמוסברת כמקור תנועה או הסבר ראשון). אריסטו טען שהסבר מלא של דבר מורכב מארבע סיבות, כלומר ארבעה סוגי הבהרות או יסודות להסבר.

היצירה זכתה לפרשנויות כבר בעת העתיקה. בין המפרשים המוקדמים בולטים אלכסנדר מאפרודיסיאס (מאה II לספירה) וסיריאנוס (מאה IV). בעולם האיסלמי נכתבו פירושים חשובים; אל-פאראבי במאה ה-10 ואבן רושד במאה ה-12 היו משפעי פרשנות גדולים. במאה ה-13 תורגמה היצירה ללטינית, מה שהוביל לפירושים נוצרים בולטים, בייחוד של תומאס אקווינס.

במאה ה-19 החוקרים הבחינו בחוסר סדר בחיבור, בחזרות ובקטעים לא קשורים. מסקנת רוב החוקרים היא שמדובר באוסף של חיבורים שונים. בשנות ה-20 וה-50 של המאה ה-20 ערכו דייוויד רוס וורנר ייגר מהדורות מחקריות. לפי מחקריהם, הרצף המרכזי כולל את הספרים 1, 3, 4, 6, 10 ו-13, 14, בעוד חלקים אחרים צורפו מאוחר יותר.

מטאפיזיקה (מה שאחרי הטבע) היא יצירה חשובה של אריסטו. היא כוללת 14 ספרים.

הספרים לא נכתבו כטקסט אחד מסודר. זוהי אוסף של תזכירים ורשימות שחוברו יחד. ספרים 7, 9 הם המרכזיים שבהם.

המטאפיזיקה שואלת מהו ה״יש״, כלומר מה קיים. היא דנה בחומר ובצורה. חומר הוא מה שמהוויות עשויות ממנו. צורה היא איך הן נראות או פועלות. היא עוסקת גם ב"סיבות", הסיבות הן ההסברים למה משהו קורה. אריסטו אמר שיש ארבע סיבות להסבר של דבר.

החיבור עורר עניין כאן ושם במשך הדורות. מפרשים חשובים היו אל-פאראבי ואבן רושד. מאוחר יותר הוא תורגם ללטינית ונלמד גם במערב.

במחקר המודרני גילו שהטקסט לא מסודר היטב. לכן חושבים שהוא אוסף ולא ספר אחד בלבד.