מטען חלול (Shaped Charge) הוא מטען נפץ שעוצב בצורת גליל עם חלל קוני פנימי.
בדופן המטען יש שכבה דקה של מתכת שנקראת ליינר. ליינר הוא ציפוי מתכתי שעוטף את החלל.
כאשר המטען מתפוצץ, הפיצוץ מייצר גל הדף שמכוון לציר החלל. זה גורם לליינר להתמוטט פנימה ולהתיך. הליינר המותך יוצר סילון מתכת נוזלי ומהיר. סילון זה (Jet) מביא אנרגיה קינטית גבוהה מאוד, ולכן הוא חודר שריון טוב יותר ממטענים אחרים.
אם הסילון חודר את שריון המטרה, הליינר נכנס פנימה ומושך אחריו גזים חמים וחלקי מתכת. אלה יוצרים את הנזק בתוך המטרה. הנזק העיקרי נגרם מחלקי המתכת; הנזק המשני הוא מהלחץ והחום.
יעילות המטען תלויה במיקום התכולה שבתוך המטרה. למשל, אם יש שם תחמושת, היא עלולה להידלק ולהחריף את הנזק. משום שהסילון נע בקו ישר, הוא לא יפגע במה שאינו על אותו קו.
מטענים חלולים משמשים בעיקר כראשי נפץ של רקטות וטילים נגד טנקים. שם נוסף למטען הוא HEAT, ראשי תיבות של High Explosive Anti-Tank.
המטען כולל מעטפת, חומר נפץ סביב החלל וליינר נחושת בדרך כלל. מרחק ההפעלה האופטימלי (Stand-off) הוא בערך ארבעה קוטרי המטען. כלומר, מטען בקוטר 10 ס"מ יעבוד טוב כ־40 ס"מ מהמטרה.
כחוקר צ'ארלס א. מונרו גילה את העיקרון אחרי שאותיות מוטבעו אל מתכת בעת פיצוץ. התופעה נקראת "אפקט מונרו".
יש גרסאות מיוחדות: ראש כפול (טנדם) נגד מיגון ריאקטיבי, וליינר כיפתי להגדלת טווח החדירה. למטען החלול גם שימושים אזרחיים, למשל ניקוב סלעים בהפקת שמן.
כנגד המטען החלול פותחו שלושה סוגי מיגונים.
מטען חלול הוא מטען נפץ בצורת גליל עם חלל בצד.
על הדופן יש שכבה דקה של מתכת שנקראת ליינר. ליינר זה הופך בסופם לסילון מתכת חם.
כשפורץ הפיצוץ, הליינר נמס ויוצא כסילון חזק. הסילון חודר שריון של כלי רכב כבדים.
הנזק מגיע מחלקי מתכת חמים ומהלחץ והחום.
לעיתים יש שני ראשי נפץ (טנדם). הראשון מפעיל מיגון, והשני פוגע אחריו.
כדי שהסילון יקבל מהירות, המטען מפעילים במרחק מסוים. המרחק האופטימלי הוא בערך ארבעה קוטרי המטען.
ממציא הרעיון הוא צ'ארלס מונרו. הוא גילה את זה אחרי שאותיות הוטבעו במתכת בזמן פיצוץ.
יש גם שימוש אזרחי למטען, חור בסלעים להפקת שמן.
פיתחו שלושה סוגי מיגונים נגד המטען.
תגובות גולשים