מידע מסווג

"מידע מסווג" הוא מידע שבעליו קבע שאסור לפרסם אותו. הסיבה היא שחשיפתו עלולה להזיק לארגון או למדינה. בארגונים ביטחוניים כמו צה"ל המטרה העיקרית היא להגן על ביטחון המדינה. גם בחברות פרטיות מסווגים מידע שמוגדר כסוד מסחרי או שיש להגן עליו מטעמים אחרים, למשל פרטיות.

ארגוני מודיעין אוספים מידע סודי ומנתחים אותו. הם עושים זאת באמצעים שונים. גם כוחות צבאיים וגופים שעוסקים בסיכול ריגול משקיעים מאמצים גדולים כדי להגן מפני ביון, ניסיונות להשיג מידע סודי על ידי האויב.

בחוק ובמעשה, חשיפת מידע צבאי מסווג עלולה להוביל לעונשים קשים. בישראל מסירת מידע כזה בכוונה לאויב נחשבת לעבירה חמורה, ולעתים עשויה לגרור עונש חמור מאוד.


אמצעי מוכר לאבטחת מידע מסווג הוא המידור. מידור אומר שהגישה למידע מוגבלת רק לאנשים שצריכים לדעת אותו כדי לעבוד. המידור חל על מסמכים, על אנשים וכמובן על אזורים פיזיים, למשל אתרים ביטחוניים מסווגים. דוגמה בולטת היא הכור הגרעיני בדימונה, שמוגבל מאוד מבחינת גישה.

בכניסה לאזורים כאלה דרושים אישורים וסיווג ביטחוני מתאים. בתוך מתקן אחד גם יש הגבלות, לא כל מי שמורשה להיכנס למתחם רשאי להיכנס לכל חדר. הזיהוי נעשה באמצעות אמצעים שונים: כרטיס מגנטי, קוד סודי או זיהוי ביומטרי (זיהוי שמבוסס על תכונות גוף כגון אצבע או פנים).

מידור קיים גם במערכות מחשוב. לכל משתמש במערכת נקבעים הרשאות: איזה מידע הוא רשאי לקרוא, לשנות או לאן להיכנס במערכת. כדי לקבל הרשאות כאלה המשתמש מזדהה בפני המערכת בדרך דומה לזו שנמצאת באתרים הפיזיים.


בגופי הביטחון והמודיעין מסווגים מידע לארבע קטגוריות, לפי חומרת הנזק הצפוי במקרה של חשיפה. מידע רגיש בפרויקטים, מבצעים או בנשק גלוי רק למעגל קטן של אנשים. אלה מוגדרים כ"שותף סוד" (שו"ס). מי שנחשף כשותף סוד חותם על הסכם סודיות, שמאפשר לנקוט צעדים משפטיים נגד מדליפים.

יש גם את המונח "בלמ"ס", בלתי מסווג. זהו מידע שאפשר לחשוף לציבור. דוגמה היא חלקים מסוימים מתקציב הביטחון.

רמות סיווג לתפקידים מוגדרות במספרים: רמה 1 היא הגבוהה ביותר, ורמה 6 הנמוכה ביותר. רמות 5, 6 מתאימות לתפקידים עם גישה למידע "שמור". רמות 1, 4 ניתנות לתפקידים שצריכים גישה למידע סודי או גבוה יותר.

תהליך קבלת סיווג ביטחוני כולל תחקיר רקע מקיף. בבדיקה מסתכלים על היבטים בחיי האדם, רקע משפחתי, מצב כלכלי ונסיעות לחו"ל, כדי לוודא שאדם לא מהווה סיכון.


מסמכים מסומנים בבירור לפי רמת הסיווג, עם חותמות مثل "סודי", "שמור" או "סודי ביותר". הסימון נמצא בראש ובסוף כל עמוד כדי שכל מי שקורא את המסמך ידע בשלב מוקדם שהוא רגיש.

גישה למידע מוגבלת רק למי שעבר סיווג ביטחוני מתאים ושהתפקיד שלו דורש את הגישה. מערכות רישום ומעקב עוקבות אחרי מי צופה או עובד עם המידע.


גופים מרכזיים שמעורבים בסיווג ובהגנה על מידע בישראל כוללים את משרד הביטחון, השב"כ, המוסד וצה"ל. הם אחראים על הענקת סיווגים, תחקירי רקע והגנה על סודות המדינה.

מידע מסווג הוא מידע שאסור לפרסם. אסור לפרסם אותו כי הוא עלול לפגוע בביטחון. ביטחון כאן אומר שמירה על המדינה והאנשים שבה.

ארגונים ואנשים מסוימים יכולים לדעת את המידע הזה בלבד. המידור (הגבלת גישה) מאפשר זאת. אתרים מסווגים סגורים למרבית האנשים. דוגמה היא הכור בדימונה.

אנשים שנכנסים צריכים אישור מיוחד. אישור כזה נקרא סיווג ביטחוני. סיווג (סימון כמה המידע רגיש) נעשה אחרי בדיקה של הרקע של האדם.


בארגוני ביטחון יש כמה רמות סיווג. יש גם אנשים שנקראים שותפי סוד, או בקיצור שו"ס (אנשים שמקבלים לדעת סודות). מי שמקבל שו"ס חותם על הסכם סודיות.

יש מידע שלא מסווג. קוראים לו בלמ"ס (בלתי מסווג). מידע כזה מיועד גם לציבור.


מסמכים שנחשבים רגישים מסומנים בכיתוב כמו "סודי" או "שמור". הסימון מופיע בראש ובסוף הדף.


גופים ששומרים על סודות במדינה הם בין היתר משרד הביטחון, השב"כ, המוסד וצה"ל.

יש עונשים קשים למי שמדליף סודות. לכן חשוב לשמור על מידע מסווג ולעבוד לפי ההנחיות.