מיידנק

מָיִידַנֶק (Majdanek) היה מחנה ריכוז והשמדה נאצי, כ-4 ק"מ ממרכז לובלין בפולין. פעל בין 1941 ל-1944. מבני המחנה שרדו את המלחמה ובמקומם כיום פועל מוזיאון. הערכות הקורבנות משתנות: הערכה מוקדמת דיברה על כ-360,000 הרוגים, כולל 120, 200 אלף יהודים; מחקרים מאוחרים יותר מציינים מספרים נמוכים יותר, וביניהם הערכות של כ-200,000 או כ-80,000 נפגעים, וכן חישוב חדש שהעריך כש־58,000 יהודים.

המחנה הוקם רשמית ב-1 באוקטובר 1941 בפקודת היינריך הימלר (אחד ממנהיגי המשטר הנאצי). בתחילה שימש כמחנה לשבויים ופעל תחת פיקוד אנשי אס־אס (SS, ארגון צבאי-משטרתי נאצי). בפברואר 1943 הוסב רשמית למחנה ריכוז.

במהלך שנות פעילותו נשלחו אליו אסירים רבים. בין אפריל 1942 ליולי 1944 נערכו הוצאות להורג בתאי גזים (חדרים בהם הרגו אנשים באמצעות גז קטלני) ובמשרפות (תנורים שרפו גופות). חלק מהאסירים שימשו כפועלי כפייה במפעלי נשק ותעופה. משנת 1943 הותר להצלב האדום הפולני לשלוח חבילות מזון למחנה, ולעתים הגיעו מכתבים שהוברחו החוצה.

מיידנק לא היה מוסתר ביער, אלא היה קרוב לפרברי לובלין ונפרש על כ-2,700 דונם. המחנה הוקף גדר תיל כפולה מחושמלת עם 18 מגדלי שמירה. הוא חולק לחמישה "שדות" (אזורים), שכל אחד מהם הוקף בגדר תיל משולשת. בסך הכול היו כ-227 צריפים למגורים.

בין השדות הוקמו תאי גזים וקרמטוריום (אזור שבו שרפו את הגופות). בכניסה עמד מבנה שנקרא "הבית הלבן" שבו גרו מפקדי המחנה. שם הוסדרו ה"סלקציות": מי שנשלח ימינה נשאר בחיים במחנה, ומי שנשלח שמאלה נשלח למוות, מקלחות, חיטוי ואז תאי גזים. בתחילה נשרפו גופות במדורות פתוחות, ולאחר מכן הוקמו קרמטוריום קטן ובספטמבר 1943 קרמטוריום גדול עם חמישה תנורים.

בסוף 1943 הורתה הנהגת הנאצים לחסל אסירים יהודים שנותרו במחנות באזור. המבצע קיבל את השם "חג הקציר" (Erntefest). ב-3 בנובמבר 1943 בוצעו ירי המוני ומעשי רצח במיידנק ובמחנות נוספים. במיידנק נרצחו באותו יום כ־18,400 אסירים. סך הכל הוצאו להורג כ־43,000 יהודים במחנות שבמבצע זה. הרציחות בוצעו לעיתים בשיטתיות בשורות ליד בורות קבורה, כשהמוזיקה הושמעה כדי להסתיר את הצעקות ואת היריות. במקום הוקמה אנדרטה המכסה אפר מהבורות עם הכיתוב בפולנית: "הגורל שלנו - אזהרה לכם".

כמה ממפקדי המחנה נתפסו או הועמדו לדין אחרי המלחמה. בין השמות הבולטים:
- קארל אוטו קוך (ספטמבר 1941, יולי 1942), הוצא להורג בידי הנאצים באפריל 1945, באשמת גניבה של נכסי מדינה.
- מרטין גוטפריד וייס (ספטמבר 1943, מאי 1944), הוצא להורג לאחר המלחמה ב־1946.
- ארתור ליבהנשל (מאי, יולי 1944), נתלה ב־1948.
(יש עוד מפקדים שנעצרו או מתו; הרשימה המקורית ארוכה יותר.)

לאחר המלחמה התקיימו שלוש סדרות משפטים שונות: בסוף 1944 בלובלין, בין 1946, 1948 בפולין, ובין 1975, 1981 בדיסלדורף בגרמניה. מתוך כ־1,037 אנשי צוות שנודעו בשמם, הועמדו לדין כ־170 בלבד, ומעטים הוצאו להורג.

כיום פועל באתר המוזיאון הממלכתי במיידנק. ביולי־אוגוסט 2010 פרצה שרפה שאכלה חלק גדול מהצריפים העץ ונגרם נזק חמור לאוסף זוגות הנעליים של הנספים. למרות ההרס, נותרו במחנה מבנים מקוריים, תאי גזים, משרפות וחפצים רבים שתועדו במוזיאון.

מיידנק היה מחנה נאצי ליד העיר לובלין בפולין. פעל ב־1941, 1944. היום יש שם מוזיאון.

במחנה אספו אנשים רבים. חלק מהם היו יהודים, אחרים היו פולנים ושבויים סובייטיים. הרבה אנשים נרצחו במקום.

המחנה לא הוסתר. הוא היה גדול וקרוב לעיר. סביבו גדרות תיל ומגדלי שמירה. היו בו צריפי מגורים רבים.

בתוך המחנה היו תאי גזים (חדרים שבהם אנשים הורגו בגז) וקרמטוריום (תנורים שבהם שרפו גופות). בתחילה שרפו גופות בבורות ובאש פתוחה.

ב־3 בנובמבר 1943 התרחשו שם רציחות המוניות. אלפי אנשים נרצחו ביום אחד.

לאחר המלחמה נערכו משפטים נגד אנשים שעבדו במחנה. רק חלק מהם נשפטו.

כיום ברוב האזור יש מוזיאון ואתרים שנשמרו. ב־2010 שרפה הרסה חלק מהצריפים ואת אוסף הנעליים שהיה במקום.