מייסטר אקהרט (1260, 1328), שנקרא גם אקהרט פון הוכהיים, היה תאולוג, פילוסוף ומיסטיקן גרמני. כינויו "מייסטר" הוא מהמילה הגרמנית ל"מאסטר", התואר האקדמי שקיבל בפריז.
אקהרט השפיע מאוד על המחשבה הנוצרית המיסטית. הוא נטה לרעיונות שנקראים נאו-פלאטוניזם (תפיסה פילוסופית שאומרת שהכל יוצא מ״אחד״ עליון), אך גם הוגדר כתומיסט (אותו זרם שנקשר לתאולוגיה של תומאס אקווינס). כתביו עוסקים במטאפיזיקה (חקר הטבע הראשוני של הקיום) ובפסיכולוגיה רוחנית (איך הנשמה פועלת במישור הרוחני).
אחד מהרעיונות המרכזיים שלו הוא שהמאפיין העיקרי של האל הוא פוריות: מתוך שפע אהבה האל יוליד את הבן, שישו, שהוא ה"לוגוס" (הלוגוס = המילה האלוהית). אקהרט הבחין בין "האל" כישות נגלת לבין "האלוהות" (Godhead), שהיא המוחלטת והבלתי מוגדרת.
כתביו נכתבו בלטינית לקהל הכמורה ובגרמנית בדרשות. הסגנון שלו מופשט ולעתים פרדוקסלי, ולכן עורר חשדות לכפירה בסוף חייו. יחד עם זאת, הוא ראה עצמו נאמן לכנסייה.
נולד בסביבות 1260 בסביבת הוכהיים ליד ארפורט. הצטרף למסדר הדומיניקני בארפורט ולמד ככל הנראה בקלן. ב-1300 נסע לפריז ללמד ולקבל תואר, וחזר לאחר מכן לעמדה ניהולית במנזרים בגרמניה ובבוהמיה. ב-1311 מונה למורה בפריז שוב, ובשנים הבאות שהה גם בשטרסבורג וקלן.
הוא הואשם בכפירה על ידי הארכיבישוף של קלן, וניהל משפט שבו ביקש שהאפיפיור ידון בטיעוניו. ב-13 בפברואר 1327 הכריז בציבור כי תמיד שנא דבר רע, ושאם יימצא דבר כזה בכתביו יחזור בו. ב-27 במרץ 1329 הוציא האפיפיור איגרת שרשמה כמה אמירות של אקהרט ככפירה וחלק מהן כחשודות. לפי המקורות נראה שאקהרט מת זמן קצר לאחר 1327.
בין תלמידיו החשובים נמנים יוהאן טאולר ויאן ואן רויסברוק.
רוב כתיבתו אבדו זמן רב. רק במאה ה-19 נתגלו כתבי יד חשובים של אקהרט, ופרסומים של חוקרים הביאו חומר רב לידי ידיעתנו. כתבי היד שהתגלה כוללים חלקים מה"אופוס טריפרטיום" שלו, שעוסק בנושאים תאולוגיים רבים ובדרשות על מקרא.
לפי אקהרט, צורך האדם המרכזי הוא איחוד הנשמה עם האל. האלוהות (Godhead) לפי אקהרט היא בלתי מוגדרת ומחוץ לכל תכונה סופית. למרות זאת, הוא משתמש גם בביטויים חיוביים על האל, ומנסה לשלב בין תאולוגיה שמדגישה את המוחלט ובין אמירות שליליות שאוסרות לתאר את האל במושגים אנושיים. הוא מתייחס לשלמות האל כ"מלאות" ולא כריקנות.
אקהרט ראה את השילוש (השילוש = האב, הבן ורוח הקודש) כהתגלות עצמית של האלוהות. האב "מוליד" את הבן באמצעות הלוגוס (המילה), והאהבה ביניהם יוצרת את רוח הקודש. התהליך הזה הוא נצחי ולא מתרחש בזמן.
היצירה אינה זרה לאל, אלא יש לה נוכחות בישותו. מצד אחד, היצורים הם ביטוי אמת של האל; מצד שני, בזיהוי ובגבולותיהם הם הופכים ל"שום דבר" יחסית לאל. אקהרט נוטה לומר שהעולם אפשרי להיחשב כ"מהנצח" מבחינה מסוימת, בכוונה להדגיש את הקשר העמוק בין הבריאה לאלוהות.
הנשמה מכילה "ניצוץ" קטן (ניצוץ = גורם אלוהי פנימי), שהוא אחד עם האל מבחינת מהותו. כדי שהניצוץ הזה יממש את עצמו, הנשמה צריכה לפנות מקום לאל ולפתוח אליו. רק בישו התגשמה האחדות הזו בשלמות.
החטא לפי אקהרט הוא לא הסופיות עצמה, אלא הרצון של האדם להישאר בסופיות ובתענוגים שלה. הגאולה היא הפיכת המקום בנשמה לאל, והאל יכול למלא את הנשמה אם היא פתוחה. בתהליך זה האדם יכול להשתתף בלידת הבן בתוך נשמתו.
ישו הוא מרכז הגאולה. הלידה הגשמית במרים אפשרה ל"מילה" הנצחית להתגלם באדם. חייו ומותו של ישו מושכים את האנושות חזרה אל האב.
העיקר עבור האדם הוא הכון פנימי ולא רק המעשה החיצוני. יש לשים לב לנטייה הפנימית של הלב ולהמנע מאהבה עצמית. ייסורים נחשבים לכלי טהרה, אבל לא כעינוי עצמי אלא כקבלה של מה שהחיים מביאים.
אקהרט הבחין בין חלקים נפשיים שונים ובין ה"ניצוץ" האלוהי שבנפש. הוא קישר את הרעיון הזה לדמות האל שיש באדם, ושם הדגש על הזמנה להעיר את הגורם האלוהי בפנימיות.
העמדה הרשמית כלפיו שנויה במחלוקת. המסדר הדומיניקני והרשותות הכנסייתיות דנו בטיהור ושיבחו חלקים מדבריו. במאה ה-20 השוו חוקרים רבים בין רעיונותיו למסורות מזרחיות, כולל בודהיזם.
מייסטר אקהרט (1260, 1328) היה נזיר דומיניקני גרמני. דומיניקנים = מסדר נזירים. הוא חיפש קשר פנימי עם האל. כזה אדם נקרא מיסטיקן.
אקהרט כתב דרשות בגרמנית, ולימד בלטינית לנזירים. הוא אמר שהאל מלא אהבה וש"מוליד" את הבן, ישו. המילה האלוהית הזאת נקראת "לוגוס". לוגוס = המילה של האל.
נולד ליד ארפורט. למד ועבד במנזרים. נסע לפריז כדי ללמוד. בסוף חייו היו טענות כלפיו על רעיונותיו, והוא נפטר זמן קצר אחרי כן.
הוא אמר שהנשמה באדם יש בה "ניצוץ" קטן. ניצוץ = חתיכה קטנה מהאל. אם האדם פותח את ליבו, הניצוץ יכול לגדול.
החטא הוא כשאדם רוצה רק להנות מהדברים הקטנים ולא לפנות מקום לאל. הגאולה היא לתת לאל להיות בפנים.
הנשמה יכולה, בחסד האל, להשתתף בתהליך שבו האל "מוליד" בתוכה את הבן.
אקהרט חשב שישו חשוב מאוד. מריה הסכימה למלא מקום כדי שהמילה האלוהית תתלבש בגוף אדם. כך ישו הפך דוגמה לאדם.
העיקר אצל אקהרט הוא להיות ישר בתוך הלב. מעשים טובים חשובים, אבל חשוב יותר איך האדם מרגיש בלב.
חוקרים השוו אותו לתורות מזרחיות. בכנסייה דנו אם לטעון שהוא תוקן או לא, ועדיין יש דיון בנושא.
תגובות גולשים