מייקל מור

מייקל מור (נולד 23 באפריל 1954) הוא במאי, יוצר וידאו קליפים וסופר אמריקאי. הוא נולד בפלינט, מישיגן, וגדל בעיירה דייוויסון. משפחתו עבדה במפעלי ג'נרל מוטורס; דודו היה ממייסדי איגוד עובדי התעשייה. מור גדל כקתולי ולמד בסמינר בגיל 14. בגיל 18 נבחר למועצת החינוך העירונית, והיה הצעיר ביותר שנבחר לתפקיד ציבורי בארצות הברית.

כבר כנער היה מור פעיל בקהילה. הוא הגיע לדרגת "איגל" בצופי ארצות הברית, דרגה גבוהה שמחייבת פרויקט קהילתי, וכך צילם סרט תיעודי קצר על בטיחות בקהילה. אחרי התיכון החל ללמוד באוניברסיטת פלינט אך לא סיים. בגיל 22 יסד עיתון סטודנטים בשם "קול פלינט", ששינה את שמו ל"קול מישיגן". ב-1986 עבר לעריכת המגזין מאד'ר ג'ונס, ובשוויון הכספי מפרישותו מהעיתון צילם את סרטו הראשון הגדול.

סרטו הראשון הגדול היה "רוג'ר ואני" (1989). זהו סרט תיעודי, כלומר סרט על אירועים אמיתיים. הסרט תיעד את סגירת מפעלי ג'נרל מוטורס בפלינט והעברת העבודה למקסיקו. בעבודתו השתמש מור בחומר ארכיוני ובסאטירה, וסגנונו הפוליטי והמעורב ניכר כבר מוקדם.

הסרטים הבאים המשיכו לבקר תופעות חברתיות וכלכליות בארצות הברית. "חזיר קנדי" (1995) היה סאטירה על פוליטיקה עולמית. "הגדול" (1997) תיעד מסע של מור סביב נושא הפיטורים בתאגידים. ב-2002 יצא "באולינג לקולומביין", שחקר תרבות הנשק בארצות הברית; הסרט זכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ובשבחים רבים, אך קיבל גם ביקורת על הצגת עובדות בצורה חלקית.

ב-2004 הוציא מור את "פרנהייט 9/11", שחקר את תקופת שאחרי פיגועי 11 בספטמבר ואת תפקוד ממשל בוש. זהו הסרט התיעודי הרווחי ביותר של זמנו, וקיבל פרסים רבים. ב-2007 יצא "סיקו" על מערכת הבריאות האמריקאית, והשווה אותה למדינות כמו בריטניה, צרפת וקובה. לאחר מכן יצאו בין השאר "קפיטליזם: סיפור אהבה" (2009), "לאן נפלוש עכשיו?" (2015), ו"מייקל מור בטראמפלנד" (2016). ב-2018 הוציא את "פרנהייט 11/9", שבו חזר אל פלינט ועסק בזיהום מים ובנושאים פוליטיים נוספים. בדצמבר 2024 הצטרף כמפיק לפרויקט הקולקטיבי "From Ground Zero", אוסף סרטים פלסטינים שנעשו בזמן הלחימה.

מור היה יוצר ומנחה של מספר תוכניות טלוויזיה סאטיריות. בין הבולטות נמנים "אומת הטלוויזיה" (TV Nation) בשנות ה-90, ו"האמת האיומה" (1999, 2000). תוכניות אלה שילבו בדיחות עם ביקורת על תאגידים ופוליטיקאים.

הוא ביים קליפים ללהקות כמו Rage Against the Machine, R.E.M. ו-System of a Down. הקליפ של "Sleep Now in the Fire" צולם בוול סטריט למרות איסור עירוני.

מור כתב מספר ספרים ועבד תקופה עם הפוליטיקאי ראלף ניידר. בתחילה תמך בניידר, אבל ב-2004 הפציר בו שלא לרוץ כדי למנוע פיצול קולות שמזיק למתנגדי בוש. מור תואר במקרים מסוימים כנושא ביקורת חריפה נגד ממשל בוש, תאגידים וגלובליזציה (תהליך שבו מדינות וכלכלות מתחברות יותר). הוא אמר שהוא לא דמוקרט, אף שהיה רשום במפלגה ב-1992.

מור גם יזם פעילויות לעידוד הצבעה, ולעיתים ספג טענות על שיטות שנחשבו שנוי במחלוקת. יריביו האשימו אותו בהרצאות בתשלום ובעריכה מוטה; תומכיו טענו שהביקורת נגועה בצביעות.

מור ספג שבחים על הצלחת סרטיו ועל חשיפת נושאים רגישים. במקביל הוא ספג ביקורת על עריכה שעשויה להטות ראייה, על מעורבות אישית חזקה בסרטיו ועל שימוש בכותרות של סופרים ללא הסכמה, כמו במקרה ריי ברדבורי. גם נטען כי כמה מהמסרים שלו חיזקו סטריאוטיפים, כפי שטענה העיתונאית יסמין אליבאהי בראון לגבי תיאורים מסוימים אחרי 11 בספטמבר.

מור נישא לקת'לין גלין ב-19 באוקטובר 1991. הוא אימץ את בתה נטלי מנישואיה הקודמים. השניים התגרשו ב-17 ביוני 2013. ב-2005 הוכנס מור לרשימת טיים 100 של האנשים המשפיעים בעולם.

מייקל מור נולד ב-23 באפריל 1954 בעיר פלינט שבמישיגן. אביו, אמו וסבו עבדו במפעלים של ג'נרל מוטורס. דודו עזר להקים איגוד עובדים.

כשהיה ילד למד בבית ספר דתי קצר זמן. בגיל 18 נבחר לוועד החינוך בעירו. בצופים הגיע לדרגת "איגל". כדי להשיג דרגה זו עשה פרויקט קהילתי ויצר סרטון על בטיחות.

מור עשה סרטים תיעודיים. סרט תיעודי הוא סרט על דברים אמיתיים. הסרט הראשון שלו היה "רוג'ר ואני" (1989). הסרט הראה מה קרה כשמפעלים עברו למקסיקו והעובדים בפלינט נותרו בלי עבודה.

"באולינג לקולומביין" (2002) דן בנושא אלימות וכלי נשק. סרט זה זכה בפרס אוסקר. "פרנהייט 9/11" (2004) דן בהשלכות פיגועי 11 בספטמבר ובממשלה. הסרט הכניס כסף רב והיה מאוד מפורסם.

בשנים לאחר מכן יצאו עוד סרטים של מור, בין היתר על בריאות, כלכלה ופוליטיקה. ב-2018 חזר לדבר על פלינט וזיהום מים במקום שבו נולד.

מור עשה תוכניות טלוויזיה סאטיריות שדיברו בצורה מצחיקה וביקורתית על תאגידים ופוליטיקאים.

הוא גם ביים קליפים ללהקות רוק מפורסמות.

מור כתב ספרים ותמך בהתחלה בפוליטיקאי ראלף ניידר. אחר כך ביקש ממנו לא לרוץ בבחירות. הוא מבקר תאגידים וממשלים ומשתמש בסרטיו כדי להראות בעיות בחברה.

חלק מהאנשים אוהבים את הסרטים שלו. אחרים אומרים שהוא מציג דברים בצורה לא מדויקת. יש שאמרו שהסגנון שלו מציג אותו רב מדי בתוך הסרט.

הוא נישא לקת'לין גלין ב-1991 ואימץ את בתה נטלי. הם התגרשו ב-2013. ב-2005 נבחר כאחד מ-100 האנשים המשפיעים על ידי מגזין טיים.