מייקל קולינס (Mícheál Ó Coileáin; 16 באוקטובר 1890, 22 באוגוסט 1922) היה מנהיג לאומי אירי ומהפכן. שירת כשר האוצר של הרפובליקה האירית, היה ראש הממשלה הזמנית ומפקד עליון של הצבא הלאומי. נרצח במארב במהלך מלחמת האזרחים האירית.
קולינס נולד בסאמ'ס קרוס במחוז קורק ב-1890, במשפחה שפעם הייתה אצולה. הוא היה הצעיר מבין שמונה ילדים. בילדותו התחנך ברוח לאומיות אירית ועבד בלונדון במשרדי הדואר אחרי שעבר מבחני שירות המדינה הבריטי.
ב-1916 נחשף קולינס לציבור כמשתתף פעיל במרד חג הפסחא, ניסיון להטיל מרות על השלטון הבריטי. המרד נכשל מבחינה צבאית, וקולינס נאסר ונשלח למחנה מעצר בבריטניה. לאחר שחרורו ב-1917 הפך לדמות מרכזית ב-Shin Féin (מפלגה לאומית).
בבחירות 1918 נבחר לפרלמנט הבריטי, אך חברי שין פיין סירבו לשבת בו. הם הקימו פרלמנט אירי עצמאי בשם דאל (אספה), שנפגש לראשונה ב-1919. קולינס מילא תפקידים רבים: נשיא הארגון הלאומי (IRB), ראש מודיעין של ה-IRA (צה"ל הרפובליקה האירית), ושר האוצר.
כשר האוצר ארגן קולינס את המימון לרפובליקה דרך הנפקות אגרות חוב לאומיות. כאחראי על המודיעין הקים יחידות מיוחדות, ופיתח לחימת גרילה, התקפות פתאומיות ונסיגות מהירות שמקטינות אבדות.
הוא ייסד גם את "היחידה" (The Squad) לשימוש במודיעין ובפעולות ממוקדות נגד מרגלים ואויבים. פעילותו בתחום המודיעין ובגניבת נשק חיזקה את יכולת ה-IRA.
ב-1921 נחתמה האמנה האנגלו-אירית (6 בדצמבר 1921). ההסכם יצר את מדינת אירלנד החופשית כדומיניון בתוך המערכת הבריטית. ההסכם אפשר לשישה מחוזות בצפון לפרוש. קולינס חתם על ההסכם, אך הביע חשש שאולי חתם על "גזר דין מוות" פוליטי לעצמו. ההסכם חילק את תנועת שין פיין ויצר מחנה פרו-אמנה ומחנה אנטי-אמנה.
ההסכם דרש אישור משלושה גופים: הפרלמנט הבריטי, הדאל והבית הנבחרים החדש של מדינת אירלנד החופשית. כל שלושה אישרו את ההסכם בסופו של דבר.
קולינס מונה לראש הממשלה הזמנית ולמפקד הצבא הלאומי. דה ואלירה הקים במקביל "ממשלה רפובליקנית" והתנגד להסכם. הפילוג הזה הוביל למלחמת אזרחים בין לשני המחנות.
ב-22 באוגוסט 1922, בעת שביקר באזור הולדתו בקורק, נורה קולינס במארב ונפטר, בגיל 31. נקבר בבית הקברות גלאסנווין בדבלין.
קולינס השפיע משמעותית על הדרך שבה ניהלו האירים את מאבקם. רעיונותיו, שימת הדגש על מודיעין ולחימת גרילה, הגבירו את יעילות ה-IRA והובילו להצעת הפסקת אש מצד הבריטים. הוא גם תרם לארגון מוסדות המדינה ולגיוס כספים למדינה החדשה.
דמותו נותרה מרכזית בזיכרון הלאומי. סרט קולנוע על חייו הופק ב-1996 בכיכובו של ליאם ניסן. קולינס שימש השראה גם למתנגדים אחרים, ביניהם יצחק שמיר בישראל, שאימץ את השם המחתרתי "מיכאל" לכבודו.
מייקל קולינס נולד בקורק ב-1890. הוא גדל במשפחה חקלאית ועבד בלונדון בצעירותו.
כשהיה צעיר למד לאהוב את רעיון אירלנד חופשית. ב-1909 הצטרף לאחווה אירית סודית (קבוצה שעבדת נגד השלטון הבריטי).
ב-1916 נלחם קולינס במרד שנקרא מרידת חג הפסחא. המרד לא הצליח, וקולינס נכלא. אחרי שחרורו ב-1917 הוא הפך למנהיג.
ב-1919 הקימו האירים פרלמנט מקומי בשם דאל (אספה, מקום שמחליטים בו על המדינה). קולינס קיבל תפקידים חשובים בממשלה ובצבא.
כשר האוצר אסף כסף למדינה החדשה. כראש מודיעין יצר יחידות חשאיות וקבוצות לפעולות קצרות. הוא האמין בהתקפות פתאומיות ונסיגה מהירה. זאת שיטת לחימה שנקראת גרילה, כלומר התקפות מפתיעות.
ב-1921 הוסכם על ההסכם האנגלו-אירי. הוא יצר את "מדינת אירלנד החופשית". ההסכם השאיר קשר כלשהו למלוכה הבריטית. רבים התנגדו לכך, וקולינס קיבל אשמה קשה על חתימתו.
קולינס היה ראש הממשלה הזמנית ומפקד הצבא. ההסכם גרם לחלוקת האירים לשני צדדים. ב-1922, כשהוא חזר לקורק, נורה במארב ומת בגיל צעיר.
קולינס שינה את הדרך שבה הלחמו האירים. הוא חיזק את המודיעין ואת שיטת הלחימה המפתיעה. הסיפורים על חייו הוצגו גם בסרט ב-1996 עם ליאם ניסן.
תגובות גולשים