מיירון שולס

מיירון שולס (נולד ב-1 ביולי 1941) הוא כלכלן יהודי קנדי וזוכה פרס נובל בכלכלה. הוא היה אחד ממפתחי מודל בלאק-שולס יחד עם המתמטיקאי פישר בלאק.

המודל שפיתחו בשנות השבעים הוא נוסחה לתמחור אופציות. אופציה, חוזה שנותן זכות לקנות או למכור נכס בעתיד, מחושבת לפי פרמטרים שונים. המודל הפך לתקן בשווקים הפיננסיים, ושימש לתמחור אופציות על מניות וסחורות בסכומים גדולים מדי שנה.

שולס סיים לימודיו בכלכלה באוניברסיטת מקמאסטר. בשנת 1964 קיבל תואר MBA מאוניברסיטת שיקגו, וב-1969 קיבל דוקטורט. כיום הוא פרופסור באוניברסיטת סטנפורד וכן ב-MIT.

בתחילת שנות השבעים עבד שולס עם פישר בלאק על פיתוח המודל. מאוחר יותר הצטרף רוברט סי. מרטון, והוא טבע את השם "בלאק ושולס". המודל הוא כלי מתמטי יישומי, נוסחה שמעריכה את ערכן של אופציות מסוג קול (Call) ופוט (Put). הוא מתחשב במחירי נכסים, בשינויי מחיר לאורך זמן (תנודתיות, כלומר עד כמה המחיר משתנה), ובשער הריבית. על עבודה זו קיבלו שולס ומרטון את פרס נובל ב-1997. פישר בלאק לא קיבל את הפרס כי נפטר קודם לכן.

בשנת 1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים קרן גידור בשם LTCM. קרן גידור היא חברה שמנהלת השקעות בכמויות גדולות של כסף. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר, ושולס ומרטון שימשו דירקטורים. בתחילת הדרך הקרן הציגה תשואות גבוהות, כ-40% בשנה. ב-1998 נרשם משבר בשווקים והקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר בתוך חודשים ספורים. הקריסה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים, והבנק הפדרלי של ניו יורק התערב. הקרן נסגרה בשנת 2000.

מיירון שולס נולד ב-1 ביולי 1941. הוא כלכלן קנדי ויהודי. הוא זכה בפרס נובל בכלכלה.

הוא עבד עם פישר בלאק כדי ליצור את מודל בלאק-שולס. המודל הוא נוסחה שמחשבת מחיר לאופציות. אופציה היא חוזה שמאפשר לקנות או למכור דבר מסוים בעתיד.

שולס למד כלכלה באוניברסיטת מקמאסטר. הוא קיבל תואר MBA בשיקגו ב-1964. ב-1969 הוא קיבל דוקטורט. היום הוא פרופסור בסטנפורד וב-MIT.

המודל עוזר לחשב מה שווה אופציה. הוא בודק את מחיר הנכס, כמה המחיר משתנה עם הזמן, ואת שיעור הריבית. מרטון הצטרף מאוחר יותר ונתן למודל את השם בלאק-שולס. שולס ומרטון קיבלו את פרס הנובל ב-1997. פישר בלאק לא קיבל את הפרס כי הוא נפטר קודם.

ב-1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים קרן בשם LTCM. קרן גידור היא חברה שמשקיעה כסף של אנשים. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר. בהתחלה הקרן הרוויחה הרבה, כ-40% בשנה. ב-1998 הייתה בעיה בשווקים. בתוך חודשים הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר. זה גרם לדאגה והבנק הפדרלי של ניו יורק התערב. הקרן נסגרה ב-2000.