מיכאיל גלינקה

מיכאיל איבנוביץ' גלינקה (1804, 1857) היה המלחין הרוסי הראשון שזכה להכרה רחבה ברוסיה. יצירתו השפיעה מאוד על הדור הבא של מלחינים רוסים, ובמיוחד על חברי "החמישה" כגון ניקולאי רימסקי-קורסקוב.

גלינקה נולד בכפר בנפת סמולנסק. אביו היה קצין בדימוס ועשיר. סבתו פיתחה אצלו הרגלי פינוק, והוא סבל מבעיות בריאות בילדותו. המוזיקה שבילה בהראשית חייו הייתה פעמוני הכנסייה ושירי עם של איכרים. צלילי הפעמונים והאקורדים הלא שגרתיים של השירים הללו השפיעו על חושו ההרמוני.

בבית דודו שמע תזמורת עם יצירות של היידן, מוצרט ובטהובן. בגיל 10 הופיעה בו השפעה חזקה כשהאזין לחמישיית קלרינט מאת ברנהרד קרוסל. בגיל 13 החל ללמוד בסנקט פטרבורג, וקיבל שיעורי פסנתר מג'ון פילד. בהמשך למד אצל קרל מאייר והחל להלחין.

לאחר סיום הלימודים מונה לשירות המדינה, עבודה שנתנה לו זמן פנוי למוזיקה. בשנות ה-30 יצא לאיטליה ולמד במילאנו אצל פרנצ'סקו באזילי. הוא התקשה בקונטרפונקט, טכניקה מוזיקלית של כתיבת כמה קווים עצמאיים בו-זמנית. בווינה וברלין המשיך ללמוד והלחין קפריצ'יו לשני פסנתרים וסימפוניה בלתי גמורה על נושאים רוסיים. ב-1836 שב לכפר מולדתו לאחר מות אביו.

האופרה "החיים למען הצאר" (שכונתה במקור "איוון סוסאנין") הוצגה בבכורה ב-9 בדצמבר 1836 והייתה להצלחה גדולה. גלינקה הראה שליטה ברצ'יטאטיב, קטעי דיבור מוזיקליים שמקשרים בין שירים, ותזמור מקצועי שצפה את הכתיבה התזמורתית הרוסית הבאה.

בשנים הבאות מונה למדריך מקהלת הקאפלה הקיסרית וגייס בקשות קולות באוקראינה. אופרתו השנייה, "רוסלאן ולודמילה" (מבוססת על פושקין), נכתבה על פי עלילה מעורבבת, אך המוזיקה בה חזקה. הוא השתמש בסולם של טונים שלמים (whole-tone scale), מטודה שנוצרה כדי לתאר דמות כמו צ'רנומור, וגיבש מוטיבים עם אופי עממי-מזרחי.

כישלון קבלת הקהל ל"רוסלאן ולודמילה" אילץ אותו לנסוע. בפריז וברלין זכה להערכה, וברליוז ניהל הופעות מיצירותיו. גלינקה חיבר גם קטעים אורקיסטרליים בשם "פנטזיות ציוריות", יצירות שמנסות לצייר תמונות במוזיקה.

הוא שהה בפריז בשנים 1852, 1854. ב-15 בפברואר 1857 נפטר בברלין לאחר מחלה קלה. בתחילה נקבר שם, ובחודשים שלאחר מכן הועברה גופתו לסנקט פטרבורג וקבורה בבית הקברות במנזר אלכסנדר נייבסקי.

לאחר מותו דנו רבות בעיתונות על ערכן היחסי של שתי אופרותיו. מחוץ לרוסיה הפכו לפופולריות כמה יצירות תזמורתיות שלו, כגון הפואמה הסימפונית "קאימארינסקיה" (1848) ושתי יצירות ספרדיות: "לילה במדריד" ו"חוטה אראגונסה". בנוסף חיבר שירים אמנותיים, יצירות לפסנתר ומוזיקה קאמרית. יצירה קטנה יותר, "השיר הפטריוטי" (משוער למכרז להמנון 1833), שימשה כהמנון של הפדרציה הרוסית בשנים 1990, 2000.

הישגו המרכזי של גלינקה הוא שהוא הצליח לשלב אופי רוסי במבנים ובטכניקות ההלחנה המערביות. בכך יצר מודל שהנחה מלחינים רוסים צעירים לאחריו.

מיכאיל גלינקה (1804, 1857) היה המלחין הרוסי הראשון שזכה לפרסום גדול ברוסיה. רבים רואים בו אבי המוזיקה הקלאסית הרוסית.

גלינקה נולד בכפר במחוז סמולנסק. אביו היה עשיר. בבוקר הוא שמע פעמוני כנסייה ושירי איכרים. הצלילים הפשוטים האלה השפיעו עליו מאוד.

כשהיה ילד שמע בביתו מוזיקה של היידן, מוצרט ובטהובן. בגיל 13 עבר לסנקט פטרבורג ללמוד וללמוד מוזיקה. קיבל שיעורי פסנתר והחל להלחין שירים.

גלינקה כתב שתי אופרות מפורסמות. הראשונה נקראה "החיים למען הצאר". היא הוצגה לראשונה ב-1836 וזכתה להצלחה.

השנייה היא "רוסלאן ולודמילה", על פי סיפור של המשורר פושקין. כשהיא הוצגה ב-1842 קיבלה תחילה קבלת פנים קרירה, אבל בהמשך אנשים אהבו אותה.

גלינקה נסע לפריז ולספרד. שם שמעו אותו מנצחים מפורסמים. הוא חיבר גם יצירות תזמורתיות ידועות, למשל "קאימארינסקיה" וקטעים בהשראת ספרד.

הוא נפטר בברלין ב-1857. לאחר מותו חלקים מעבודתו המשיכו להשפיע על מלחינים צעירים. שיר קטן שכתב, "השיר הפטריוטי", שימש כהמנון של רוסיה בשנים 1990, 2000.

גלינקה הצליח לערב מוזיקה רוסית עם טכניקות מערביות. כך עזר ליצור סגנון מוזיקלי חדש ברוסיה.