מיכאל גילן (20 ביולי 1927, 8 במרץ 2019) היה מנצח ומלחין יהודי-אוסטרי. הוא נולד בדרזדן למשפחה שבה אימו רוז הייתה שחקנית. בילדותו הוא ואחיו הוטבלו לנצרות וחיו כקתולים עד עליית הנאצים לשלטון.
הקריירה המוזיקלית שלו החלה בפסנתר בבואנוס איירס. שם למד אצל ארווין לויכטר וניגן את מכלול יצירותיו של שנברג, מלחין מודרני חשוב. אחר כך עבד כמנצח חזרות באופרה של וינה (1951, 1960). "מנצח" הוא המנהל המוזיקלי שמוביל את התזמורת ואחראי על הפרשנות.
לאחר מכן היה מנצח האופרה המלכותית השוודית (1960, 1965) ועבד בבתי אופרה בהולנד ובפרנקפורט. בפרנקפורט כיהן גם כמנצח ראשי של תזמורת המוזיאון. בהמשך ניצח על תזמורות חשובות נוספות: התזמורת הלאומית של בלגיה (1969, 1973), התזמורת הסימפונית של סינסינטי (1980, 1986) ותזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה (1986, 1999).
גילן התבלט בשל שליטה בפרטיטורות מודרניות מורכבות. "פרטיטורה" פירושה תווי היצירה המלאים. הוא ניצח על בכורות של יצירות בולטות, ביניהן הרקויאם של לגטי, "קארה" של שטוקהאוזן ו"רקויאם למשורר צעיר" של ברנד אלואיס צימרמן. כמלחין הוא המשיך והשכלל מסורות מהאסכולה הווינאית השנייה.
מיכאל גילן נפטר ב־8 במרץ 2019.
מיכאל גילן נולד בדרזדן ב-1927. הוא היה יהודי ואז גם חי כקתולי בילדותו.
הוא למד לנגן בפסנתר בבואנוס איירס. שם ניגן יצירות של שנברג. שנברג הוא מלחין חשוב.
גילן היה מנצח. מנצח זה מי שמוביל תזמורת ומנחה אותה.
עבד באופרות גדולות כמו אופרת וינה. אחר כך ניצח בתזמורות באירופה ובארצות הברית.
הוא ניגן וביצע יצירות מודרניות חדשות. ביניהן הרקויאם של לגטי ו"קארה" של שטוקהאוזן.
מיכאל גילן מת ב-8 במרץ 2019.
תגובות גולשים