מיכל

מיכל היא דמות מקראית, הבת הצעירה של שאול ואשתו הראשונה של דוד.
שאול נתן אותה לדוד לאחר שבתו הבכורה, מרב, נישאה לאיש אחר. כמוהר (תשלום לנישואין) דרש שאול מדוד גם מאה עורלות פלשתים. הפלשתים היו עם שכנים בתקופת המקרא.
כששאול ניסה להרוג את דוד, מיכל הצילה את חייו. היא עזרה לו לברוח דרך החלון והניחה במיטתו תרפים (פסלים קטנים) מכוסים, כדי לשכנע שאנשי הבית חושבים שהוא חולה. כשהתגלה המעשה, היא אמרה שאול שדוד אילץ אותה איומי מוות.
אחר כך שאול השיא אותה לשנית לפלטיאל בן ליש. לאחר מות שאול וכשדוד עלה על כס המלוכה, דרש דוד לקבל את מיכל בחזרה מידי איש-בשת, בן שאול. פלטיאל ליווה אותה בבכי עד שעזבו אותה בחרים בהוראת אבנר בן נר.
בהתחלה סיפור מיכל הוא סיפור של אהבה ונאמנות לדוד. עם הזמן יחסיה השתנו: אהבתה הפכה לספק ולעג. בסצנה שבה הארון מועלה לירושלים מיכל צפתה בדוד רוקד בהתלהבות. היא בזה לו על התנהגותו, כי זה נראה לה בלתי מכובד למלך. דוד השיב שהוא רקד לכבוד ה' ושהיה מוכן להיות מושפל למען האל.
הפסוק מציין שלמיכל לא נולד ילד עד יום מותה. יש פירושים סותרים, כולל מדרש שאומר שהיא ילדה בן ביום מותה ושמו יתרעם.
מסורת תלמודית מייחסת לה הנחת תפילין. תפילין הן קופסאות עור קטנות עם פסוקים שנשים וגברים הניחו בתפילה במסורות מסוימות. בכתבים קבליים הוסברו רעיונות שונים לגבי נפשה של מיכל.
סיפור מיכל והשאלות שהוא מעלה שימשו השראה לאמנות ולספרות. הציור של פראנצ'סקו דה-רוסי מתאר את הסצנה. בתיאטרון הבימה הועלה ב-1941 המחזה 'מיכל בת שאול' מאת אהרן אשמן. רחל המשוררת התייחסה אליה בשיר, ונעמי שמר נכתבה על פי הדמות את השיר המפורסם 'למה צחקה מיכל'. דמותה מופיעה גם ביצירות מודרניות נוספות.

מיכל היא בתו של שאול. היא הייתה אשתו הראשונה של דוד.
שאול נתן אותה לדוד אחרי שבתו מרב נישאה למישהי אחרת. מוהר זה מתנה או תשלום לנישואין. הפלשתים היו עם שכנים בימים ההם.
כששאול רצה להרוג את דוד, מיכל עזרה לדוד לברוח דרך החלון. היא שמה במיטתו תרפים. תרפים הם פסלים קטנים. כך חשבו שאנשי הבית שדוד חולה.
אחר כך היא נישאה לפלטיאל בן ליש. אחרי שמתו שאול ודוד הפך למלך, דוד ביקש להחזיר את מיכל. פלטיאל הביא אותה בכה, אבל עברו אותו והותירוה בחרים.
למיכל היה קשר אהבה לדוד בהתחלה. אחר כך היא התעצבנה עליו כשי ראה אותה רקד. דוד אמר שהוא רקד לכבוד ה'. כתוב שאין לה ילדים עד מותה. יש גם מדרש שאומר שהיא אולי ילדה בן ביום מותה.
חכמים כתבו שבמסורת מיכל הניחה תפילין. תפילין הן קופסאות עור קטנות עם פסוקים, שמניחים על הראש והיד בתפילה.
הסיפור על מיכל הוליד ציורים, שירים ומחזות.
הציור של פראנצ'סקו דה-רוסי מציג אותה. בתיאטרון הבימה שוחק המחזה 'מיכל בת שאול' ב-1941. נעמי שמר כתבה את השיר המוכר 'למה צחקה מיכל'. רחל גם כתבה שיר שמדבר על מיכל.