מיכֶּלָאַנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי (Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni) היה אמן איטלקי רב־תחומי: פסל, צייר, אדריכל, מהנדס ומשורר. רבים רואים ביצירותיו, כמו הפסל דוד והפרסקאות בתקרת הקפלה הסיסטינית, פסגת האמנות המערבית.
נולד בכפר קפרזה בטוסקנה. אמו מתה כשהיה בן שש, והמשפחה עברה לסטיניאנו. למרות מוצאו הכפרי, החשיב את עצמו לפירנצאי. בנערותו החל ללמוד אמנות אצל גירלנדיו, על אף התנגדות אביו.
אחרי שנה בסדנה של גירלנדיו למד בפיסול אצל ברטולדו בגני מדיצ'י. שם הפך לחסודיהם של מדיצ'י וגר בארמונם. הוא נחשף שם לתרבות קלאסית ולדיונים של האקדמיה האפלטונית.
עוד לפני גיל 16 עשה שני תבליטים (תבליט = רישום או פסל שטוח): מדונה מניקה את ישו ו'קרב הקנטאורים'. הוא שמר את היצירות בביתו ולא מכר אותן.
ב־1496, בגיל 21, הגיע לרומא ויצר את ה'פייטה' (Pietà), פסל שבו המדונה אוחזת בגופת ישו. כשהאשימו פסל אחר ביצירה, חרט מיכלאנג'לו את שמו על היצירה. מאז נשבע לא לחתום שוב, וה'פייטה' נותרה יצירתו החתומה היחידה.
בפירנצה, בשנים הבאות, פסל את 'דוד' מגוש שיש שנחשב פגום. הפסל הפך לסמל של העיר. באותה תקופה צייר גם את טונדו דוני, שהיה צעד ראשון בציור אליו עבר אחר כך.
בשנת 1505 קרא ihn האפיפיור יוליוס השני לרומא. שם עבד על הפסל 'משה' (החל ב־1513 והסתיים ב־1542), המוצב בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. את פניו של משה דמיין עם קרניים בשל תרגום לטיני שגוי של הפסוק על קרן עור פניו של משה.
העבודה הגדולה ביותר שלו היא תקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. את הפרסקאות (פרסקו = ציור על טיח רטוב) החל בשנת 1508. תכנן בתחילה ציורים פשוטים יותר, אך לאחר מכן מלא את התקרה בסצנות מבריאת העולם, ביניהן בריאת אדם וחוה והגירוש מגן־עדן. עבד על פיגום בגובה 19 מטרים שבנה בעצמו, והסיר מאוחר יותר עבודות שהוכנו על ידי עוזריו, עד שצייר את רוב התקרה בעצמו. עבודתו השפיעה מאוד על ציירים בני דורו, כמו רפאל.
גם בזקנתו המשיך לפסל ולצייר. בגיל 72 התמנה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס־הקדוש ברומא. בתקופה זו קירב אותו קשר רב־משמעות לויטוריה קולונה, משוררת והוגה דתית.
מיכלאנג'לו היה ידוע כאדם מלנכולי ובודד. נהגו לתאר גם הרגלי היגיינה גרועים. השפעתו ניכרת על פסלים מאוחרים, בהם אוגוסט רודן.
הביוגרפיה שלו נכללה בספרו של ג'ורג'ו וזארי. במאה ה־20 כתב אירווינג סטון את הרומן The Agony and the Ecstasy, שתורגם לעברית כ'חיי מיכלאנג'לו'.
סיפור בולט מתקשר להעתק של 'דוד' שנשלח במתנה לפירנצה לכבוד 3,000 שנות כיבוש ירושלים על ידי דוד. בשל מחאות על גופתו העירומה של הפסל, נדחתה ההצבה בירושלים והוענק שם פסל אחר מאת אנדראה דל ורוקיו.
מיכלאנג'לו היה אמן גדול מאיטליה. הוא פיסל, צייר ובנה מבנים.
נולד בכפר קפרזה בטוסקנה. אמו מתה כשהיה קטן.
המשפחה עברה לקרוב לפירנצה. בן־נער למד אצל אמן בשם גירלנדיו.
עבד בגני מדיצ'י. שם למד פיסול. פיסול = יצירת פסלים מאבן או משיש.
למד גם על כתבים ומחשבות ישנות של יוון ורומא.
לפני שהיה בן 16 עשה שני תבליטים. תבליט = פסל שטוח על קיר.
הוא שמר את היצירות בביתו ולא מכר אותן.
בגיל צעיר נסע לרומא. שם עשה את ה'פייטה'. פייטה = פסל של אם שאוחזת את בנה.
הוא חתם על ה'פייטה' כי אמרו שמישהו אחר פיסל אותה.
חזר לפירנצה ופיסל את 'דוד' מגוש שיש קשה. 'דוד' הפך לסמל של העיר.
מאוחר יותר צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן. פרסקו = ציור על טיח רטוב.
הוא צייר שם סצנות מהבריאה, כמו בריאת אדם וחוה והגירוש מגן־עדן.
עבד על תקרה גבוהה מאוד על פיגום שבנה בעצמו.
גם כשהיה זקן המשיך לעבוד. בגיל 72 התמנה לאדריכל של בזיליקת פטרוס־הקדוש.
מיכלאנג'לו היה רציני ובודד. היו שאמרו שהיגיינתו לא טובה.
הוא השפיע על אומנים רבים אחריו.
יש גם ספרים וסיפורים עליו. פעם ניסו להעניק העתק של 'דוד' לירושלים.
העיר לא רצתה אותו בגלל שהפסל עירום, והציבו פסל אחר במקום.
תגובות גולשים