מימן ציאנידי (ציאניד) הוא תרכובת של אטום מימן וקבוצת ציאנו (CN), נוסחתה H−C≡N. תמיסה שלו במים נקראת חומצה פרוסית. זהו נוזל נדיף מאוד; נקודת הרתיחה שלו כ-26°C, ומעליה הוא הופך לגז. החומר חסר צבע וריחו חלש ומריר. חלק מהאנשים אינם מרגישים את הריח בגלל שונות גנטית.
הציאניד הוא חומצה חלשה. בהמסה במים הוא יוצר את יון הציאניד (CN−), ותמיסה כזו נקראת חומצה הידרוציאנית.
מימן ציאנידי מיוצר תעשייתית מתגובות של מתאן (CH4) ואמוניה (NH3) על גבי זרז פלטינה בטמפרטורה כ-1200°C. יש שני תהליכים עיקריים; ההבדל ביניהם הוא כמות החמצן בנוכחות התגובה. הניסוחים הכימיים הם:
CH4 + NH3 → HCN + 3 H2
CH4 + NH3 + 1.5 O2 → HCN + 3 H2O
זהו חומר רעיל מאוד. ריכוז של כ-300 חלקים למיליון באוויר עלול להיות קטלני בתוך דקות. היון CN− נקשר ליון ברזל Fe+3 באנזים בממברנת המיטוכונדריה, המבנה בתא שאחראי לייצור אנרגיה. בכך נחסמת הנשימה התאית והיצירת אנרגיה נפגעת.
הטיפול בהרעלות כולל אנטידוטים. ניטריטים גורמים למטהמוגלובינמיה, מצב שבו חלק מההמוגלובין מחומצן ל-Fe+3; ברזל זה יכול לקשור ציאניד ולשחרר את האנזימים. בנוסף משתמשים בתיאוסולפט, שפועל עם האנזים Rhodanese כדי להמיר ציאניד לתיאוציאנאט פחות רעיל (CN− + S2O3^{2−} → SCN− + SO3^{2−}).
מימן ציאנידי קיים בכמויות מזעריות בגרעיני פירות מסוימים, למשל דובדבנים, משמשים ושקדים. הגוף יכול לפרק כמויות קטנות כאלה.
צורה מסחרית ספוחה על מצע נקבובי נקראה "ציקלון ב". הנאצים השתמשו בה בשואה במחנות ההשמדה לצורך השמדה המונית של יהודים.
מימן ציאנידי נקרא גם ציאניד. נוסחתו H−C≡N. במים קוראים לו חומצה פרוסית.
זה נוזל שקוף ונטול צבע. הוא נדיף מאוד. נקודת הרתיחה שלו כ-26°C. ריחו חלש ומריר. חלק מהאנשים לא מריחים אותו בגלל גן.
הוא רעיל מאוד. אפילו כמות קטנה באוויר מסוכנת. בכל תא הוא יכול לעצור את ה'תחנת הכוח' של התא, המיטוכונדריה (המקום שיוצר אנרגיה לתא).
מפעלים מייצרים אותו מחומרים כמו מתאן ואמוניה. התהליך נעשה בטמפרטורה מאוד גבוהה ובזרז פלטינה.
יש תרופות שמנסות לנטרל את הציאניד. אחת עושה שינוי בדם, והשנייה משנה את הציאניד לחומר פחות מזיק.
ציאניד נמצא גם בכמויות קטנות בגרעיני פירות כמו דובדבנים, משמשים ושקדים. הגוף יכול לפרק מעט ממנו.
בזמן השואה אנשים רעים השתמשו בו כדי לפגוע באנשים במחנות ההשמדה. זה שימוש נורא ושגוי.
תגובות גולשים