מינרווה

מינרווה (לטינית: Minerva) היא אלת החוכמה, המסחר, האמנויות, המדע והאסטרטגיה הצבאית במיתולוגיה הרומית.
כמינרווה מדיקה היא גם אלת הרפואה והרופאים. היא יוחסה לה המצאת המספרים וכלי הנגינה.
מקבילתה היוונית היא אתנה ומקבילתה האטרוסקית היא מנרווה.

מינרווה נמנית עם שלוש האלות הבתולות, אלה שלא נישאו ולא הולידו ילדים, יחד עם דיאנה ווסטה.
היא בתו של יופיטר. לפי המיתוס, היא לא נולדה בדרך רגילה, אלא יצאה בוגרת וזורחת מראשו של יופיטר, חמושה ומוכנה לקרב.

סמל מזוהה איתה הוא הינשוף, שנחשב לסמל חכמה ותפיסה חדה. היא מתוארת כאישה אתלטית שלובשת שריון, קסדה ונושאת רומח.
לעיתים מצוירת גם עם האגיס, מגן שעליו הוצבה ראש מדוזה.

בכל איטליה סגדו למינרווה, וברומא היא נקשרה במיוחד להיבט המלחמתי.
הפסטיבל החשוב לה היה הקווינקואטריה, שנמשך מ־19 עד 23 במרץ. בפסטיבל זה נערכו קורבנות, קרבות ראווה של גלדיאטורים, ותלמידים ומורים נהנו מחופשה קצרה.
חג נוסף נערך ב־13 ביוני.

למינרווה היו מקומות פולחן בתוך העיר וברחבה: מקדש מפואר על הגבעה הקפיטולינית, שם נערכו הפולחנים יחד עם יופיטר וליונו.
ב־207 לפנה"ס הוקמה גילדת משוררים ושחקנים שנפגשה במקדש שלה באוונטין. בין חבריה היה ליביוס אנדרוניקוס.
במהלך הרפובליקה היה מקדש האוונטין מרכז לאמנויות.
מדרג חשיבותה ברומא הציב אותה אחר יופיטר ומארס, האלתית השלישית בחשיבותה באימפריה.

מדוזה הייתה אישה יפה שהפכה למפלצת לאחר שבמקדש של מינרווה נישק אותה נפטון.
מינרווה שינתה את שיערה לנחשים, וככל הנראה העניקה לה את הכוח להפוך יצורים לאבן במבט.
כשהגיבור פרסאוס הביס את מדוזה, הוא מסר את ראשה למינרווה, והיא הציבה את דמותו על האגיס שלה.

ארכנה הייתה אורגת מוכשרת שהתגאתה בכישוריה והכריזה שהן טובות מאלו של מינרווה.
מינרווה הגיעה אליה תחילה בדמות אישה זקנה והזהירה אותה.
כשארכנה סרבה להתנצל, נערך דו־קרב באריגה.
אריגתה של ארכנה התקיפה את האלים, ומינרווה החרימה את היצירות שלה.
ארכנה ניסתה להתאבד, ומינרווה הענישה אותה על ידי הפיכתה לעכביש, כך נולדה חרקית האריגה.
מיתוס זה שימש אזהרה לאנשים שלא יתנשאו על האלים.

על פי המסורת, מינרווה חרתה חורים בעץ תאשור והמציאה את החליל.
כאשר גילה הנגינה שהפכה את לחייה להתנפח, היא הושפלה והשליכה את החליל לנהר.
החליל נמצא אחר כך על ידי פאון (הורטפון מחצי אדם וחצי עז), ושימש ככלי נגינה.

דמותה של מינרווה מופיעה באומנות ובספרות רבות, כשסם החוכמה והאמנות רואים בה דמות מרכזית.

מינרווה (Minerva) היא האלה הרומית של חוכמה ואומנות.
היא גם קשורה לרפואה ולמלחמה.
מקבילתה היוונית היא אתנה.

מינרווה הייתה בת של יופיטר. המיתוס אומר שהיא יצאה מראשו של יופיטר כשכבר הייתה בוגרת.
היא לא נישאה ולא הייתה לה ילדים. אלה כאלה מכונים אלות בתולות, כלומר לא נישאו.

סמלה הוא ינשוף. ינשוף הוא ציפור שמייצגת חכמה.
היא לבשה שריון, נשאה רומח, ולעיתים החזיקה מגן שנקרא אגיס.

הפסטיבל החשוב לה נקרא קווינקואטריה. הוא נערך במרץ. במהלך החג היו משחקים והופעות.
במלחמות ובמפגשי אמנות היתה לה משמעות חשובה.
לאחד ממקדשיה באוונטין הגיעו משוררים ושחקנים להציג.

מדוזה הייתה אישה יפה שהשתנתה לאחר שבמקדש של מינרווה קרה אירוע עם נפטון.
מינרווה שינתה את שיערה לנחשים. פרסאוס, גיבור, הסיר את ראשה של מדוזה והביא אותו למינרווה.
מינרווה שמה את תמונת ראשה על המגן שלה.

ארכנה הייתה אורגת מעולה. היא התפארה שהיא טובה ממינרווה.
מינרווה בדקה את הכישורים שלה. ארכנה התביישה בסוף והפכה לעכביש.
כך נוצרה ההסבר למה עכבישים אורגים רשת, לפי המיתוס.

מינרווה חרטה חורים בעץ והמציאה את החליל, כלי נשיפה קטן.
היא זרקה אותו לנהר כי נבהלה מהמראה שלה בזמן הנגינה.
האחד מצא את החליל והשתמש בו לנגינה.