מיסה סולמניס (בטהובן)

מיסה סולמניס (Missa solemnis) בברה מז'ור, אופוס 123, נכתבה על ידי לודוויג ואן בטהובן בין 1817 ל‑1823. זו אחת מיצירותיו הגדולות, ומוערכת במיוחד כמוזיקה לטקסט המיסה, יותר מרוב המיסות שנכתבו באותה תקופה.

בטהובן ראה בה יצירה חשובה בשנותיו האחרונות. זוהי המיסה השנייה שכתב, אחרי המיסה בדו מז'ור, אופוס 86, שלרוב נחשבת נמוכה ממנה בהערכה.

המיסה כתובה לתזמורת קלאסית מלאה, כולל טרומבונים, למקהלה בארבעה קולות ולארבעה סולנים: סופרן, אלט, טנור ובס, סוגי קולות אנושיים שונים.

כמרבית המיסות, העבודה כוללת חמישה פרקים. רבים מהפרקים ארוכים במיוחד, בעיקר הגלוריה והקרדו.

המיסה קרובה יותר לסימפוניה שמלווה במקהלה מאשר למיסה כוראלית מסורתית. היא תובענית טכנית ופיזית. יש בה שינויים פתאומיים בעוצמה, במידה ובקצב, ואתגרים אלה חוזרים לאורך כל היצירה.

הפתיחה של הקיריה מדגימה זאת: ההברות הראשונות מושרות בחזקה, ובסיום כל מילה יורדת לפיאנו. קטע הפוגה "Et vitam venturi" קשה מאוד, בין השאר כי המהירות בו כמעט כפולה מזו של ההופעה הקודמת של הנושא. (פוגה = צורת כתיבה שבה רעיון מוזיקלי חוזר ומשתנה.)

גם התזמורת נדרשת מאוד: סולו כינור ב"סנקטוס" וקטעים קשים לבסון ולקונטרבסון דורשים נגנים מצוינים. בגלל הדרישה למקהלה מקצועית ולתזמורת מלאה, מקהלות חובבים הופכות לבצע אותה פחות.

ביקורת על היצירה נחלקת. חלק מהמבקרים, כמו תיאודור אדורנו, ראו בה משהו יוצא דופן ושונה מבטהובן המוכר. יש נטייה לומר שהיא חסרה פיתוח רציף של נושאים, שאפיין את רוב יצירותיו.

בסוף הגלוריה והקרדו יש פוגות גדולות, שמקרבות את היצירה ליצירותיו המאוחרות של בטהובן. מבקרים אחרים קשרו את הסגנון הזה למסורת מוקדמת של אנשי חיקוי מוזיקליים, כמו ז'וסקן דה פרה.

המקום שבו בטהובן משנה לעתים טקסטים של המיסה עורר דיון: יש הרואים בכך התרחקות מדוגמות הכנסייה, ויש הרואים בכך ביטוי תמים ורגשי של אמונה. מה שבטוח הוא שמדובר ביצירה קשה, שנויה במחלוקת, ושאופיינה משקפת משהו מעולמו הרוחני של בטהובן.

מיסה סולמניס נכתבה על ידי לודוויג ואן בטהובן בין 1817 ל‑1823. זו יצירה גדולה וחשובה.

המיסה בברה מז'ור נכתבה לתזמורת מלאה, גם עם טרומבונים. יש לה מקהלה וסולנים בארבעה קולות: סופרן, אלט, טנור ובס. (סופרן ואלט זה קולות גבוהים, טנור ובס זה קולות נמוכים.)

היצירה מחולקת לחמישה פרקים, כמו מיסות אחרות.

המיסה נשמעת יותר כמו סימפוניה שיש בה מקהלה. זה אומר שהיא דרשנית מאוד לשירה ולנגינה.

יש בה קטע קשה שנקרא פוגה. (פוגה זה קטע שבו melody, נושא, חוזר ומשתנה.) קטע זה מהיר וקשה לביצוע. גם סולו הכינור ב"סנקטוס" קשה מאוד.

בגלל הקושי, לא כל מקהלה יכולה לבצע את היצירה.

חלק מהמבקרים מצאו את היצירה מוזרה ושונה ממה שציפו מבטהובן. אחרים חשבו שהיא מראה רגשות חזקים ואמונה אישית. המיסה קשה ומעוררת דיון, והיא מייצגת את כוחו היצירתי של בטהובן.