מיסטיקה יהודית היא שמונה דרכי חשיבה ופרקטיקות שמחפשות מגע עם מציאות רוחנית. המונח "מיסטיקה" חיצוני למסורת; ביהדות משתמשים גם במונחים כמו "חכמה נסתרת", "חכמת הסוד" ו"קבלה" (קבלה = שיטת חשיבה מיסטית יהודית). המיסטיקה שונה מהמאגיה בכך שהיא מחפשת קרבה לאל ולא להשגת כוח מוחשי בלבד.
בתנ"ך מופיעים ניסים רבים שמיוחסים לאלוהים: משה חוצה את הים, ירידת אש מן השמים, ועצרות שמש בידי יהושע. ברוב המקרים הניסים הללו מיוחסים ישירות לאל ולא לנפעל על ידי אדם. בספרים מאוחרים יותר של הנביאים ודניאל מופיעים פחות ניסים, אך דניאל חוזר ומציג חזיונות נבואיים ומעשי פלא.
חוקרים מצביעים על שלושה יסודות מרכזיים למיסטיקה היהודית: תפיסת האל, היחס לתורה והכוחות הרוחניים (המשפיעים גם על ההלכה, האגדה, התפילה והפילוסופיה). המיסטיקן קורא להיסטוריה ולמקרים מקראיים סמלים שמובילים חזרה לאל.
לפי המיסטיקה, לתורה יש רבדים נסתרים מעבר למשמעות המילולית. האותיות והצירופים שלהן נושאים כוחות קוסמיים. תפיסה זו רואה בכל מצווה משמעות קוסמית, ולא רק פעולה דתית חיצונית. גם התפילה נתפסת ככלי עבודה רוחני, ו"כוונה" (כוונה = מחשבה רוחנית בתפילה) היא אמצעי למדיטציה.
גישה זו הסבירה למה המיסטיקה הפכה פופולרית בקרב ההמונים: היא התייחסה לפחדים ולרגשות אישיים, והסבירה מנהגים עממיים.
שורשי המיסטיקה נראים כבר בספרי בראשית עד דניאל. גילויי האל מופיעים כתופעות שונות: רוח, "דבר ה'", "כבוד ה'" ומלאכים. חזון המרכבה של יחזקאל היה נקודת מרכז בספרות מיסטית של ימי בית שני.
ספרים אפוקליפטיים חיצוניים (ספרות שמתעסקת בגילוי העתידות) השפיעו גם הם על המיסטיקה העתיקה והובילו למוטיבים שחזרו בקבלה ובחסידות.
הספרות האפוקליפטית דנה בסודות הקוסמוס, במלאכים, באחרית הימים ובגאולה. סיפורים על חנוך, הנפילים, נח ומגדל בבל מופיעים כאן בצורת חזון. הספר החשוב ביותר בתקופה זו הוא ספר חנוך, שבו מופיעים תיאורים של שיפוט הרע והבטחה לגאולה.
האסיים (כת מדבר יהודה) שילבו אפוקליפטיקה ומיסטיקה בדרך חיים. הם שמרו כתבי סוד, קיימו טבילות וטקסים מיוחדים, והפעילו ידע רפואי ונפשי מולד.
גם בתקופת התנאים והאמוראים נשמרו יסודות מיסטיים. יש תיעודים על לימוד "מעשה מרכבה" (מעשה מרכבה = דרישה בסוד המרכבה) בחוגים מסוימים, ועל חכמים שהעבירו חכמה נסתרת לתלמידים.
זוהי ספרות מיסטית-מאגית שעסקה בטבלאות של העולמות העליונים, בשמות מלאכים ובטכניקות עלייה רוחנית. ממנה צמחה מאוחר יותר הקבלה העיונית והמעשית.
ספר יצירה (מסמך קצר אך משפיע) טבע רעיונות מרכזיים: עשר הספירות (ספירות = שלבי הבריאה ברעיון המיסטי) ו-22 אותיות האלפבית. לפי הספר, צירופי האותיות הם כלי בורא, ומי שמבין את כוחן יכול להשפיע ברמה רוחנית. רעיונות אלו נחקרו ויישומם הוביל גם לאגדות על גולם וכוחות קמיעיים.
לצד הספרות המיסטית התקיימה ספרות מעשית של השבעות וקמעות. ידיעה של שמות המלאכים ושמות קדושים שימשה גם למטרות מעשיות ולפעמים מזוהה עם מאגיה.
המיסטיקנים חיפשו דרכים לחשוף שמותיו של האל. בספרות מופיעים שמות שונים, משמות נפוצים ועד לשמות סודיים ארוכים, שלפי המסורת הועברו רק לבעלי מעמד רוחני מתאים. השכינה (נוכחות האל) ורוח הקודש הם דמויות-תפיסה מרכזיות בהגות זו.
משה נתפש כמגשר בין האל לאנשים. לפי המסורת, הוא קיבל שמות וסודות ומסר את התורה. האגדות מסביב לדמותו מדגישות את ייחודו המיסטי.
אליהו נתפס כנביא פלאי שעוד יחזור לבשר את בוא הגאולה. סיפורי עלייתו השמימה והניסים סביבו העניקו לו מעמד מיסטי רב בחכמה העממית.
המשיח הוא דמות גואלת שמופיעה בחזון אחרית הימים. ברעיון המיסטי המשיח יביא תיקון עולמי, לאחר תקופות קשות של צרות וחטאים.
כיבוש ארץ ישראל על ידי המוסלמים (החל מהמאה ה-7) חיזק את תקוות הגאולה. בתקופה זו התחזקה המדיטציה התפלותית, הופיע רעיון שני משיחים (בן יוסף ובן דוד), והטכניקות המיסטיות עברו לאירופה ולמגרב.
בפרובאנס ובספרד החלו להיווצר זרמים שצירפו את עשר הספירות ואת רעיונות ספר יצירה בתוך תפילה ומחשבה. ר' אברהם אבולעפיה פיתח שיטות של צירופי אותיות לשם חוויה מיסטית. תלמידו ג'יקטיליה יצר חיבורים שהשפיעו על קבלה מאוחרת.
בסביבות המאה ה-13 הופיע ספר הזוהר. הוא איגד מסורת מיסטית רחבה, הרחיב את שיטת הספירות, ופיתח קריאה סודית של התורה. המסורת יחסרה את מקורו לר' שמעון בן יוחאי; בפועל הפך הזוהר למקור המרכזי של הקבלה.
חלק מהסמכויות הרבניות והרציונליות התנגדו לצורות מיסטיות קיצוניות. לעתים ספרים אפוקליפטיים נשמטו מהקנון, אולי מפני שהממד המיסטי בהם היה חזק מדי לעורכים הרציונליים של כתבי הקודש.
מיסטיקה יהודית היא דרכים לחפש קשר רוחני עם אלוהים. המילה "קבלה" היא חלק מהמיסטיקה הזו.
בתנ"ך יש ניסים שנעשים בעזרת האל. לדוגמה: משה חוצה את הים. רוב הניסים מיוחסים לאל ולא לאדם.
מיסטיקה רואה את התורה כמכילה סודות. אותיות התורה נחשבות חשובות. גם מצוות ותפילות יכולות להיות עם משמעות רוחנית עמוקה.
הרעיונות האלה מופיעים כבר בסיפורי התורה ובחזונות כמו חזון המרכבה של יחזקאל. יש גם ספרים חיצוניים עם סיפורים על מלאכים.
אלה ספרים על הסוף והגאולה. הם מדברים על מלאכים, חנוך והמלחמות של אחרית הימים.
זוהי קבוצה מדברית ששמרה כתבים סודיים. הם התכוננו לימות המשיח ועשו טקסים מיוחדים.
חכמים דנו גם בסודות. לימדו מעט על "מעשה מרכבה" (זה סוד על עליית הנשמה).
זו ספרות על הרקיע, המלאכים ושמות סודיים. היא עזרה להיווצרות הקבלה.
בספר יצירה כתוב שיש 10 ספירות ו-22 אותיות. לפי הספר, האותיות עזרו לברוא את העולם.
יש שמות רבים לאל. חלקם סודיים. לדעת שמות אלה קושרים לכוח רוחני.
משה דיבר עם אלוהים. הוא נתפש כמנהיג ומורה גדול.
אליהו עלה לשמיים ולא מת. לפי האמונה הוא יחזור לפני הגאולה.
המשיח הוא גואל שישנה את העולם לטוב. אנשים קיוו לבואו בשעות קשות.
לאחר כיבושים גדולים, תקוות הגאולה גדלו. תורת הסוד התפתחה ומדיטציה הפכה חשובה.
במאה ה-13 צמחה הקבלה כמו ספר הזוהר. ספר זה מדבר על הספירות ועל הסודות שבתורה.
הזוהר הוא ספר גדול של סודות יהודיים. הוא הפך למקור מרכזי של המיסטיקה.
לא כולם אהבו את כל הרעיונות המיסטיים. אנשים אחרים חשבו שחלק מהספרים היו חזקים מדי ומתנגדים שינו אותם.
תגובות גולשים