מיקנה

מיקנה (יוונית עתיקה Μυκήνη, יוונית מודרנית Μυκήνες) היא עיר ומתחם ארכאולוגי בצפון־מזרח חצי האי פלופונסוס, כ־90 ק״מ דרומית־מערבית לאתונה. באלף ה־2 לפנה״ס היא הייתה אחת הערים החשובות ביוון ושלטה בחלקים מדרום הים התיכון. התקופה בין 1600 ל־1100 לפנה״ס נקראת התקופה המיקנית בגלל חשיבות העיר אז. האקרופוליס שלה וקבוצת קברים מסביב שמורים היטב, ומיקנה הוכרזה אתר מורשת עולמית ב־1999.

התרבות המיקנית התפתחה ביוון בתקופת הברונזה המאוחרת, סביב המאה ה־16 לפנה״ס. היא התבססה על התרבות המקומית והושפעה מהמינואית בכרתים. מקובל לחלק אותה לשלוש תקופות עיקריות, כאשר התקופה מ־1400 עד 1120 לפנה״ס נחשבת לזוהר המיקנים.
בחפירות מתקופות מוקדמות יודעים בעיקר מקברים. בתקופה המאוחרת שרדו גם מצודות וארמונות, והחלו להשתמש בכתב ליניארי ב' (כתב מסחרי שחשף שהשפה דומה ליוונית מוקדמת). החברה הייתה היררכית: מלך בראש, אצולה, כהנים ולעתים עבדים.

שמה של מיקנה קדום ומשתנה במקורות מיקניים ויווניים. האתר מיושב מאז התקופה הנאוליתית, סביב 4000 לפנה״ס. קברים מוקדמים שהתגלו שייכים למאה ה־17 וה־16 לפנה״ס.
הארמון נבנה על תל גבוה והוקף חומה עבה בשם "חומות קיקלופיות", כינוי בגלל האבנים הענקיות. הארמון עבר כמה שלבים בנייה ב־1350, 1250 ו־1225 לפנה״ס. במקביל הופיעו קברים תולוסיים, קברי כיפה עגולים שנבנו בגובה צלע ההר.
בסוף המאה ה־12 לפנה״ס הארמון ננטש והעיר נחלשה. יש כמה השערות: פלישות (הדורים או גויי הים), רעב ובצורת, או מרידות פנימיות. לא נמצאה הוכחה ברורה לאחת התיאוריות, ולכן הסיבה המדויקת לאברדן של המיקנים אינה ודאית. האתר המשיך להיות מיושב עד כיבושו בידי ארגוס ב־498 לפנה״ס, אז גרשו את התושבים. לאחר מכן הוקמו במקום מקדשים ותיאטרון, והוא אף שימש אתר תיירותי כבר בעת העתיקה.

במיתולוגיה היוונית מיקנה קשורה לדמויות כמו פרסאוס, אטראוס, אגממנון ומנלאוס. אגממנון הוביל את היוונים במלחמת טרויה, שאותה מסמנים במספר תאריכים שונים; כיום נהוג לתארך אותה סביב שנת 1180 לפנה״ס. לפי המסורת היו גם סכסוכים משפחתיים קשים ששימשו כבסיס לאגדות על רצח ונקמה. המשורר הומרוס שינה והעמיד את הדמויות האלה בצורה ספרותית, ולכן קשה להפריד בין אמונה להיסטוריה.

החפירות המודרניות החלו באמצע המאה ה־19. ב־1841 איתר הארכאולוג יווני פיטאקיס את שער האריות. ב־1874 חפר היינריך שלימן ומצא את מעגל הקברים הראשון וממצאים מזהב, כולל מסכת קבורה זהובה ששלימן ייחס לאגממנון. לאחר מכן נערכו חפירות מדעיות יותר בידי ארכאולוגים יוונים ובריטיים; האקרופוליס נחפר ב־1902, ומעגל הקברים השני התגלה ב־1951.

האקרופוליס של מיקנה משתרע על תל משולש בגובה כ־278 מטר ומוגן בחומות שאורכן הכולל כ־900 מטר. עליו שכן הארמון, משפחת המלוכה ואנשיה; העיר נפרסה למרגלותיו.
שער האריות הוא הכניסה הראשית בצד המערבי. הוא בנוי מאבני ענק ויש עליו גמלון עם תבליט של שני בעלי חיים, שהראש שלהם אינו שרוד. השער הפך לסמל של מיקנה.
מימין לשער נמצא מעגל הקברים הראשון, ממצאים משם כוללים שרידי אנשים ואוצרות זהב במשקל כולל של כ־14 ק״ג. הארמון עצמו גדול, עם מגרון, אולם כס שבו עמדה המלוכה, וקירותיו צופו בציורי סטוקו בסגנון כרתים. ליד הארמון נמצאים מקדש לאתנה ומאגר מים תת־קרקעי מעמיק של כ־18 מטר.

מערבית ודרום־מערבית נמצאים מספר קברים גדולים. קבר קליטמנסטרה הוא קבר תולוס גדול מהמאות ה־14, 13 לפנה״ס. מעגל הקברים השני, שהתגלו ב־1951, כולל פירי קבורה רבים ומשויך למאה ה־17 לפנה״ס.
הקבר השמור ביותר נקרא "בית האוצר של אטראוס" ומיוחס לסביבות 1250 לפנה״ס. זהו קבר תולוס מרשים עם דלת רחבה ומשקוף עליון ענק, ואולם קבורה עגול גדול וקומה נוספת מאחוריו.

כ־20 ק״מ דרום־מזרחית למיקנה שרד גשר מיקני קדום ליד כפר ארקדיקו. הוא נבנה בטכניקה ייחודית ליצירת קשת, אותה טכניקה שנמצאת גם בפתחי הקברים התולוסיים המפוארים.

מיקנה היא עיר עתיקה ביוון, כ־90 ק״מ מדרום־מערב לאתונה. היא הייתה חשובה מאוד ב־אלף ה־2 לפנה״ס. היום יש שם חורבות וקברים שנשמרו היטב.

הייתה כאן תרבות חזקה בתקופת הברונזה המאוחרת. היא הושפעה גם מתרבות כרתים. המיקנים בנו טירות וארמונות. הם השתמשו בכתב שנקרא "ליניארי ב'" (כתב שמראה שהם דיברו יוונית מוקדמת). החברה הייתה מסודרת עם מלך בראש.

על התל נשאבו חומות ענקית שנקראו "חומות קיקלופיות" כי האבנים היו גדולות מאוד. הארמון נבנה בשלבים שונים בתקופות שונות. המיקנים בנו גם קברים עגולים שנקראים "תולוס" (קבר בצורת כיפה).
בסוף התקופה המיקנית הארמון ננטש. יש כמה אפשרויות להסיבה: פלישות, רעב או מרידות. אין הוכחה אחת ברורה.

במיתולוגיה היוונית מיקנה קשורה לדמויות כמו פרסאוס ואגממנון. אגממנון הובל במלחמת טרויה. על הדמויות האלה יש סיפורים גדולים בפואמות של הומרוס.

החפירות התחילו במאה ה־19. פיטאקיס מצא את שער האריות ב־1841. שלימן חפר ב־1874 ומצא קברים וזהב. אחר כך הגיעו חוקרים מודרניים וחפרו עוד.

האקרופוליס הוא התל הגבוה שבו עמד הארמון. שער האריות הוא הכניסה הראשית, עם תבליט של שני בעלי חיים. לידו נמצאים מעגלי קברים עם זהב ושרידים.
הארמון כלל אולם כס גדול שנקרא מגרון. נמצא גם מאגר מים גדול ושרידי מקדש לאתנה.

יש מספר קברים גדולים מחוץ לתל. קבר גדול ומרשים נקרא "בית האוצר של אטראוס". הוא קבר עגול עם מסדרון כניסה ארוך.

מרחק קצר מהמקום יש גשר מיקני עתיק. הוא בנוי בטכניקה מיוחדת ליצירת קשת. טכניקה זו שימשה גם בפתחים של הקברים.