מיקרו-כלכלה

מיקרו-כלכלה (באנגלית: Microeconomics) היא ענף של תורת הכלכלה החוקר את ההתנהגות הכלכלית של יחידות קטנות, כגון יחידים, משפחות או חברות, ואת האופן שבו החלטות אלה מעצבות מחירים וכמויות בשווקים.

מיקרו-כלכלה בוחנת דברים "מלמטה למעלה": איך הבחירות של יחידים ועסקים משפיעות על שוק מסוים. זה שונה ממקרו-כלכלה, שמסתכלת על המשק כולו ועל נושאים כמו צמיחה, אינפלציה ואבטלה.



השוק של מוצר הוא כל המסחר במוצר אחד, סחורה או שירות. בשוק פעילים יצרנים שמוכרים וצרכנים שקונים. היצרנים מחפשים למקסם רווחים. הכמות שהיצרן רוצה למכור נקראת היצע. הצרכנים מבקשים למקסם תועלתם; הכמות שהם רוצים לקנות נקראת ביקוש. מיקרו-כלכלה חוקרת איך נקבעים מחיר שוק וכמות המוצר, וכיצד השוק מגיע לשיווי משקל שבו היצע שווה לביקוש.


היצע וביקוש תלויות במחיר. בדרך כלל, כאשר המחיר עולה, היצרן מייצר יותר והצרכן קונה פחות. פונקציות מתמטיות מתארות את ההיצע והביקוש לפי מחירים. פונקציית הייצור של היצרן מייצגת את עלות הייצור וטכנולוגיית הייצור. היצרן יבחר לייצר כמות שממקסמת את הרווח שלו.

פונקציית הביקוש נגזרת מפונקציית התועלת של הצרכן. תועלת היא מדד להנאה או לשביעות רצון מהצריכה. הצרכן מקבל החלטות לפי העדפותיו והתקציב שלו.


גמישות היא מדד שמשקף כמה הביקוש או ההיצע משתנים בעקבות שינוי במחיר. מוצרים חיוניים נוטים להיות "קשיחים" (גמישות נמוכה). מוצרים מותרות או עם תחליפים טובים נחשבים גמישים יותר.


במשק קיימים הרבה שווקים שמשפיעים זה על זה. למשל, מוצרים תחליפיים משפיעים זה על זה: עלייה במחיר מוצר אחד מעלה את הביקוש לתחליף. תורת שיווי המשקל הכללי בוחנת איך כל השווקים יחד קובעים מחירים וכמות במשק, כולל שכר וריבית.


המודלים הפשוטים מניחים תחרות משוכללת. זהו מצב שבו קיימים הרבה מוכרים וקונים, מידע מלא וכניסה חופשית לשוק. תחת הנחות אלו ניתן להראות ששוק מגיע ליעילות פארטו, כלומר לא ניתן לשפר מצב של מישהו בלי לפגוע באחר.


בעולם האמיתי תנאי התחרות המשוכללת נדירים. יש מונופולים (מוכר אחד), אוליגופולים (מספר מועט של מוכרים) ודואופולים. כשהתנאים לא מתקיימים, מתרחשים כשלי שוק, והממשלה עשויה להתערב כדי לתקן עיוותים.



יסודות המיקרו הונחו על ידי אדם סמית בשלהי המאה ה-18. סמית הציג את רעיון ה"יד הנעלמה", שלפיו אינטרסים אישיים יכולים להוביל לחלוקה יעילה של משאבים.


בסוף המאה ה-19 הופיעו רעיונות כמו תועלת שולית ועלות שולית. רעיונות אלה הובילו לזרם הנאו-קלאסי.



מודלים מודרניים מחדשים את ניתוח קבלת ההחלטות בתנאי אי-ודאות. חלקם מבוססים על תאוריית תוחלת התועלת ועל תורת המשחקים.


הרעיון של רציונליות מוגבלת מתאר שהאנשים פועלים באופן לא תמיד רציונלי, בגלל מגבלות מידע והטיות. עבודות של כהנמן וטברסקי הניחו יסודות לכלכלת ההתנהגות.


שוק ההון הוא שוק שמתקדם מאוד, אך גם בו יש אי-ודאות. תורת המימון, שנחשבת לעיתים חלק מהמיקרו, עוסקת בבחירת תיקי השקעות, קביעת ערך חברות ותמחור נכסים.


כלכלת המשפט והכלכלה הפוליטית החדשה משתמשות בכלים מיקרו-כלכליים לניתוח תחומים מחוץ לכלכלה הקלאסית.


הרשימה כוללת נושאים כמו שוק, ביקוש והיצע, גמישות, יתרון לגודל, מונופול, תועלת שולית, עלות אלטרנטיבית, יעילות פארטו, כשלי שוק, ותורת המשחקים.

מיקרו-כלכלה (Microeconomics) עוסקת בהחלטות של אנשים, משפחות ועסקים קטנים. היא בוחנת איך החלטות אלה קובעות מחירים וכמויות בשוק.



שוק הוא כל הסחר במוצר אחד. יש שם מוכרים וקונים. המוכר רוצה רווח. הקונה רוצה הנאה מהמוצר. היצע הוא הכמות שהמוכר מוכר. ביקוש הוא הכמות שהקונה רוצה לקנות. כשהיצע שווה לביקוש, מתקבל מחיר שיווי המשקל.


כשהמחיר עולה, בדרך כלל המוכר מוכר יותר והקונה קונה פחות. עלות הייצור משפיעה על ההיצע. תועלת היא המידה שבה מוצר עושה אותנו מרוצים. הצרכן קונה לפי התועלת והכסף שיש לו.


גמישות אומרת כמה הביקוש משתנה כשהמחיר משתנה. מוצר חיוני נצרך גם אם המחיר עולה. מוצר מותרות נצרך פחות כשהמחיר עולה.


ברור שיש שווקים רבים יחד. שינוי במחיר של מוצר אחד יכול להשפיע על מוצרים אחרים. תורת שיווי המשקל הכללי בוחנת איך כל השווקים יחד מקבלים מחירים.


מודלים פשוטים מניחים הרבה קונים ומוכרים ומידע מלא. במציאות יש מונופולים, מוכר יחיד, או כמה מוכרים בולטים. בעיוותים כאלה יש כשלי שוק והממשלה יכולה להתערב.


אדם סמית דיבר על ה"יד הנעלמה" שמסבירה איך אינטרסים אישיים מסדרים משאבים. במאה ה-19 הופיעו רעיונות על תועלת ועלות שולית. היום חוקרים גם אי־ודאות והרציונליות המוגבלת של בני אדם.


מושגים חשובים: שוק, ביקוש, היצע, גמישות, מונופול, תועלת, יעילות, וכשלי שוק.