מישור החוף הדרומי הוא החלק הדרומי של מישור החוף בארץ. הוא משתרע מתל אביב-יפו עד רצועת עזה, ומהים במערב ועד לגבעות השפלה במזרח. גבולותיו נתונים לוויכוח, אך מקובל לקבוע את נחל הירקון בצפון ואת רפיח בדרום. קטע זה הוא הרחב מבין שלושת הקטעים, ולעתים מגיע לרוחב כ-40 קילומטרים באזור חבל אשכול.
חלק מהכותבים מחלקים את המישור לשניים. יש להבחין בין השפלה, אזור גבעי-מזרחי שבו מתחילות גבעות שפלת יהודה, למישור החוף הדרומי, שהוא יותר מישורי ומערבי.
המשטח בגבעוני. בולטות רכסי כורכר (יישום: שכבות אדמה קשות המכונות כורכר). הגובה בדרך כלל עד 70, 80 מטר, למעט אזור קריית גת שאף מגיע עד מעל 100 מטר.
במישור החוף אפשר להבחין בארבע רצועות ממערב למזרח:
רצועה של 5, 6 קילומטרים, מחולקת על ידי עמקי סחף וערוצי נחלים. בחלקים אלה הערוצים נעלמים מתחת לערים.
כמה רכסים מקבילים של כורכר. הרכס המערבי יוצר חופים וירטיגים (דוגמאות: אשקלון הימית ויבנה ים). על רכסים אלה יושבים יישובים כמו ראשון לציון ונס ציונה.
גוש רחב בין נחל שורק לנחל איילון. כולל סביב ראשון לציון, רמלה ורחובות. קרקע זאת מופיעה גם בדרום.
המרזבה, רצועת אדמה רחבה וגבהה יחסית, בנויה מחומר שסחפו הנחלים. היא מעלה את כביש החוף ומסילות הרכבת מול דרום.
הנחלים באזור זורמים בערוצים נפרדים עד למרזבה, ומשם פורצים אל הים בקשתות, ומנתקים קטעים של החולות.
ליד הים נושבות רוחות נושאות רסס מלוח (מים מלוחים מתיזים מהגלים). השפעתן גדולה על הצמחים הקרובים לחוף. הצומח מסודר בחגורות מקבילות לחוף, עם צמחים עמידים למליחות ולרוחות.
ברצועת ההצפה הקרובה לים הצומח מועט בגלל המליחות. החגורות החמוצות כוללות מלחית אשלגנית ולפופית החוף, וכן מד-חול דוקרני ולוטוס מכסיף.
בחוליות ובשקעים גדלים צמחים כמו אגמונית הכדורים וקנה-סוכר מצרי. רוב הקרקעות חוליות ודלות במים ובחנקות. צמחי החול פיתחו תכונות ייחודיות להישרדות במצבי יובש (כינוי: קסרומורפיות).
המישורים האלוביאליים בעלי קרקע חרסיתית, פורייה אך דחוית נזילות. הצומח כאן הוא בעיקר צמחי שדות, כגון ינבוט השדה.
יש מגוון רחב של חרקים, סרטנים ורכיכות על החוף ובשדות. בשדות נמצאים גם חלזונות קרקע.
הצפיפות האוכלוסייה משפיעה על תפוצת בעלי החיים. ייבוש ביצות במחצית הראשונה של המאה ה-20 חיסל בתי גידול של רבים מהם. בדרום יש מינים מדבריים כמו ישימונית, נחש החולות וגרביל החולות. יש גם מינים שמתחלפים בין בתי גידול, למשל שנונית החולות ושנונית השפלה.
ביישובים נפוצים זוחלים כמו שממית הבית וחרדון מצוי. בשנים האחרונות גדל מספר הצפע המצוי, נחש גדול ומסוכן, בגלל שינויים בסביבה.
אזור זה מארח רוב מיני העופות של ישראל. בשנות החורף ניכרת נוכחות רבה של שחפים, שמוצאים מזון במזבלות ובעמקי מים מטופלים. אגני חימצון ואגמים מלאכותיים מהווים אתר מנוחה לעופות מים, ולעיתים מגיעים עופות נדירים.
חלוקת היישוב והחקלאות שינו את סך המינים. מינים עירוניים כגון צוצלת, בולבול וצופית התרבו והפכו נפוצים בערים ובגנים של המישור.
בתחילה היו תנים רבים. פעולות הרעלה בשנות ה-60 הפחיתו אותם, מה שאיפשר התרבות מכרסמים וצפע. בין היונקים הקטנים יש חדפים, כולל החדף הזעיר, הקטן בעולם. גם עטלפים רבים חיים באזור; עטלף הפירות גדול וניזון מפירות בחצרות.
בחלקים הדרומיים והלא מיושבים התרחבו אוכלוסיות של צבאים, שועלים וקרקלים (חתול בר גדול), שמקורם אזורי סודאן.
האזור מיושב עוד מימי קדם על ידי פלשתים ושבטים כנעניים. יפו, אשדוד, אשקלון ועזה היו ערי החוף החשובות. החל מהמאה ה-19 החלה התיישבות מודרנית: מושבות כמו ראשון לציון, נס ציונה, גדרה והרצליה (תל אביב נזכרת כמ-אחוזת בית בתחילה). בשנות ה-30 וה-40 הוקמו יישובים במסגרת מבצעי חומה ומגדל. לאחר קום המדינה נבנו עיירות פיתוח ומעברות בעשור החמישי של המאה ה-20, ובשנות ה-50 הוקמו יישובים סביב אשקלון, אשדוד וחבל אשכול.
החקלאות באזור, כולל חבל אשכול וגוש קטיף עד 2005, סיפקה תוצרת לשווקים בארץ ובחו"ל. פיתוח תשתיות, מפעלי שפכים, ותשתיות תחבורה שינו את הנוף הטבעי.
השטח עבר לשליטת שבטים וממלכות שונות לאורך ההיסטוריה: הפלשתים, שבט דן, ממלכת ישראל וממלכת יהודה, במאות שלאחר מכן מצרים, אשור, ועמים כיוונים יוונים ופרסים. יפו, אשדוד, אשקלון ועזה שמרו על חשיבותם הימית והאסטרטגית. בתקופות העות'מאנית והבריטית נעשה פיתוח נמל יפו והאזור כולו. בתקופת המנדט הבריטי היו שינויים במבנה השליטה ובמגמות ההתיישבות. במלחמת העצמאות נערכו קרבות ומבצעים חשובים באזור.
ברצועת עזה ובחלק הדרומי של המישור יש יישובים עירוניים וכפריים רבים, אך רשימה כוללת של כל היישובים הארוכה ומפורטת ולכן נשמרים רק המרכזיים במאמרים ייעודיים.
מישור החוף הדרומי הוא החלק הדרומי של מישור החוף בארץ. הוא מתחיל סביב תל אביב-יפו ויורד עד רפיח בעזה. הגבול הצפוני המקובל הוא נחל הירקון.
יש הבדל בין השפלה לגב החוף. השפלה יותר גבעית. מישור החוף שטוח יותר ומערבי.
יש רכסי כורכר (כמעט סלע חולי קשה). הגבעות בדרך כלל עד כ-80 מטר.
שכבת חולות של כ-5, 6 ק"מ. נחלים חוצים אותה ויוצרים עמקים.
רכסים מקבילים של כורכר. עליהם יושבים יישובים כמו ראשון לציון.
אזור רחב גבוה יותר שנוצר מהסחף של הנחלים. עליו עוברות דרכים ורכבות.
ליד הים צומחים צמחים עמידים למלח ולרוח. חוף המים מלוח ולכן צמחים שם מועטים.
בחולות יש צמחים מיוחדים שמסתדרים עם מעט מים.
בדרום יש חיות מדבריות כמו שנוניות וגרבילים. ביישובים יש שממיות וחרדונים.
הרבה עופות חיים כאן. שחפים באים למזבלות ובאגני מים נחים ברווזים וציפורים אחרות.
פעם היו הרבה תנים. אחרי פעולות נגד תנים גדלו מכרסמים ונחשים. יש גם חדפים ועטלפים.
האזור ישן מאוד. ערי חוף חשובות היו יפו, אשקלון, אשדוד ועזה. במאה ה-19, 20 הוקמו מושבות ויישובים מודרניים. החקלאות מספקת פירות וירקות לשווקים.
האזור עבר לשליטת עמים רבים לאורך ההיסטוריה. יפו ואשקלון היו ערי נמל חשובות. בתקופות שונות התנהלו קרבות על האזור.
תגובות גולשים