מכירה פומבית של דולר

בתורת המשחקים, תחום שחוקר החלטות אסטרטגיות, הכלכלן מרטין שוביק הציע ב-1971 משחק שנקרא "מכירה פומבית של דולר".

המכירה מציעה לשחקנים שטר של דולר אחד, אבל עם כלל מיוחד: לאחר קביעת הזוכה, גם המציע הגבוה ביותר וגם המציע השני בגובהם משלמים את מה שהציעו. רק הזוכה מקבל את השטר.

בדוגמה אופיינית אחד מציע סנט אחד. זה נראה משתלם, כי אם הוא ינצח ירוויח 99 סנט. משתתף אחר יכול להציע שני סנט, וכך הראשון נשאר במקום השני ומפסיד סנט אחד. בעקבות זאת הראשון יציע שלושה סנט, והשורות יעלו לפי חוק המינימום של סנט אחד בין הצעות.

במהלך ההצבעות ההצעות עלולות לטפס עד 99 סנט. אז מופיעה בחירה קריטית: מישהו יכול להציע דולר שלם כדי לא להפסיד, או להעלות מעבר לדולר ולוותר על מעט כסף כדי להימנע מהפסד גדול יותר. לפי ההיגיון הזה, המשחק יכול להימשך ולעלות ללא גבול, עד שמסתיימת הכסף של המשתתפים.

התוצאה הפרדוקסלית היא ששני השחקנים עלולים להפסיד בגלל השתתפותם. המסקנה יכולה להיות שרציונלי ביותר לא להשתתף, או לפרוש מיד אם כבר נכנסו. אפשרות אחרת היא שהמציע הראשון יציע דולר כדי להרתיע הצעות נוספות, אך גם כאן יש סיכונים אם יש כוונה לפגוע במישהו.

הכלכלן מרטין שוביק הציע ב-1971 משחק שנקרא "מכירה פומבית של דולר".

זו מכירה פומבית (מקום שבו מציעים מחיר על פריט). מוצע לשחקנים שטר של דולר. יש כלל מיוחד: המציע הזוכה והמציע שניהן משלמים את מה שהציעו. רק הזוכה מקבל את השטר.

מישהו יכול להציע סנט אחד. אחר מעלה לשני סנט. אז הראשון כבר לא מרוויח, כי הוא במקום השני. הם ממשיכים להציע יותר ויותר, בדרך כלל בסנט אחד בכל פעם.

בסוף ההצעות יכול להגיע רגע שבו מישהו מציע דולר כדי לא להפסיד. אחרים עלולים להציע אפילו יותר מדולר כדי להימנע מהפסד גדול. כך כל הצדדים עלולים להפסיד כסף בגלל ההשתתפות.

לכן, הכי חכם לפעמים הוא לא להשתתף במכירה כזו. אפשר גם לפרוש מיד אם מתחילים להעלות את ההצעות.